Page 386 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 386
354׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
האפשריים בטבעם ,אינם סדורים .נאמרַ " :ו ְי ַח ְּפא ּו ְב ֵני ִי ְ ׂש ָר ֵאל ְ ּד ָב ִרים
ֲא ׁ ֶשר לֹא ֵכן ַעל ה'" (מלכים־ב יז,ט) ,ונאמר במדרש" :מה אמרו? אמרו:
העמוד הזה אינו רואה ואינו שומע ואינו מדבר" .הכוונה בכך היא שהם
דמיינו שהאל אינו משיג את המצבים האלה ואין מגיע ממנו לנביאים
לא ציווי ולא איסור .וטעם כל זה והראיה לו לדעתם ,שמצבי בני האדם
אינם נוהגים כפי מה שכל אדם מבינינו סבור שכך ראוי שיהיו( .מו"נ ג,יט)8
הרמב"ם מנתח את הלך רוחו של הרשע ,המתיר שלב אחר שלב את חרצובות
לשונו ,ומגיע לתלונה על אי השגחת ה' .על פי הרמב"ם ,זהו מצבו של הרשע
שנענש בצרעת .יחד עם זאת ,ניתן להניח שזהו מצבו של הרשע גם לאחר
שנצטרע ,שהרי הוא רגיל בכך .לכן ,בהשראת תפיסת הרמב"ם על אופיה
של מחלת הצרעת והיחס החברתי אליה ,ועל לשונם של בני אדם הסובלים,
ואיוב הוא דוגמה לכך ,עולה המסקנה שלשון הרע התיאולוגי מאפיין את
הסכנה העומדת לפתחו של המצורע .ההרחקה החברתית נועדה גם "כדי
שיפרוש מבני אדם וינוחו מנזקי לשונו" (פה"מ נגעים יב,ה) במשך היותו מצורע.
עיון י :7התודעה הנכונה
ההלכה האחרונה בהלכות צרעת דנה בדרך הטובה המובילה לקרבת אלוהים:
יֲ 7א ָבל ִ ׂשי ַחת ְּכ ׁ ֵש ֵרי ִי ְ ׂש ָר ֵאל ְו ַצ ִ ּדי ֵקי ֶהם ֵאי ָנ ּה ֶא ָּלא ְּב ִד ְב ֵרי ּת ֹו ָרה ְו ִד ְב ֵרי
ָח ְכ ָמהּ ,ו ְל ִפי ָכ ְך ַה ָּקד ֹו ׁש ָּבר ּו ְך ה ּוא ע ֹו ֵזר ַעל ָי ָדם ּו ְמ ַז ֶּכה א ֹו ָתם ָּב ּה,
ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמרָ " :אז ִנ ְד ְּבר ּו ִי ְר ֵאי ה' ִאי ׁש ֶאל ֵר ֵעה ּוַ ,ו ַּי ְק ׁ ֵשב ה' ַו ִ ּי ׁ ְש ָמעַ ,ו ִ ּי ָּכ ֵתב ֵס ֶפר
ִז ָּכר ֹון ְל ָפ ָניו ְל ִי ְר ֵאי ה' ּו ְל ֹח ׁ ְש ֵבי ׁ ְשמ ֹו" (מלאכי ג,טז).
גם הפסוק ממלאכי הובא בהקשרו במורה הנבוכים בחטיבת ההשגחה (ג,יט)3
ומשם הדבר מסייע לנו להבין את המהלך כולו כמהלך של הכרת ה' בחיי
היום-יום ,בהשגחה .הרמב"ם מביא רצפים של פסוקים ,שעיון בהקשרם
מביא להבנת הזיקה המשולשת :בין לשון הרעַׁ" ,שּתּו ַבׁ ָּש ַמ ִים ִּפי ֶהם ּו ְלׁשֹו ָנם
ִּת ֲה ַלְך ָּב ָאֶרץ [ָ ]...א ַמְר ִּתי ֲא ַסְּפָרה"; לבין הצרעתָ" ,ו ֱא ִהי ָנגּו ַע ָּכל ַהּיֹום"; לבין
הגעה למקדשַ " ,עד ָאבֹוא ֶאל ִמ ְק ְּדֵׁשי ֵאל":
כבר הנביאים אמרו שראיות הבורים להעדר ידיעת האלוה את מעשינו
הן שרואים את הרשעים חיים בטובה וברווחה; ושדבר זה מביא את
איש המעלה לחשוב שאין תועלת בכך שהוא מאמץ את הטוב או בסבל
שהוא סופג מהתנגדותם של אחרים אליו .הנביא ציין שהוא העסיק
