Page 387 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 387
קרפפר :לבס לע יוגש חיש -תערצה טומאות ׀ 355
בכך את מחשבתו ,עד שהתברר לו שיש לראות את הדברים לפי
אחריתם ולא לפי תחילתם.
וכך הוא תיאר את סדרם של כל עניינים אלה:
[ ָי ִמיק ּו ִוי ַד ְּבר ּו ְב ָרע ֹע ׁ ֶשק ִמ ָּמר ֹום ְי ַד ֵּבר ּוַ ׁ .ש ּת ּו ַב ׁ ּ ָש ַמ ִים ִּפי ֶהם ּו ְל ׁש ֹו ָנם
ִּת ֲה ַל ְך ָּב ָא ֶרץְ .]...ו ָא ְמר ּו ֵאי ָכה ָי ַדע ֵאל ְו ֵי ׁש ֵ ּד ָעה ְב ֶע ְלי ֹוןִ .ה ֵּנה ֵא ֶּלה ְר ׁ ָש ִעים
ְו ׁ ַש ְל ֵוי ע ֹו ָלם ִה ְ ׂש ּג ּו ָח ִילַ .א ְך ִריק ִז ִּכי ִתי ְל ָב ִבי ָו ֶא ְר ַחץ ְּב ִנ ָּקי ֹון ַּכ ָּפיָ [ .ו ֱא ִהי
ָנג ּו ַע ָּכל ַה ּי ֹום ְות ֹו ַכ ְח ִּתי ַל ְּב ָק ִריםִ .אם ָא ַמ ְר ִּתי ֲא ַס ְּפ ָרה ְכמ ֹוִ ,ה ֵּנה ד ֹור ָּב ֶני ָך
ָב ָג ְד ִּתי]( .תהילים עג ,יא-יג)
וסוף דבריו:
ָו ֲא ַח ׁ ּ ְש ָבה ָל ַד ַעת ֹזאת ָע ָמל ה ּוא ְב ֵעי ָניַ .עד ָאב ֹוא ֶאל ִמ ְק ְ ּד ׁ ֵשי ֵאל ָא ִבי ָנה
ְל ַא ֲח ִרי ָתםַ .א ְך ַּב ֲח ָלק ֹות ָּת ׁ ִשית ָלמ ֹו ִה ַּפ ְל ָּתם ְל ַמ ׁ ּש ּוא ֹותֵ [ .אי ְך ָהי ּו ְל ׁ ַש ָּמה
ְכ ָר ַגע ָספ ּו ַת ּמ ּו ִמן ַּב ָּלה ֹות]( .שם ,טז-יט)
העניינים האלה עצמם אמר מלאכי:
' ָח ְזק ּו ָע ַלי ִ ּד ְב ֵרי ֶכם' ָא ַמר ה'ַ [ ,ו ֲא ַמ ְר ֶּתם ַמה ִּנ ְד ַּב ְרנ ּו ָע ֶלי ָך?]ֲ .א ַמ ְר ֶּתם
ׁ ָש ְוא ֲע ֹבד ֱאלֹ ִהים ּו ַמה ֶּב ַצע ִּכי ׁ ָש ַמ ְרנ ּו ִמ ׁ ְש ַמ ְר ּת ֹו ְו ִכי ָה ַל ְכנ ּו ְק ֹד ַר ִּנית ִמ ְּפ ֵני
ה' ְצ ָבא ֹותְ .ו ַע ָּתה ֲא ַנ ְחנ ּו ְמ ַא ׁ ּ ְש ִרים ֵז ִדים [ ַּגם ִנ ְבנ ּו ֹע ֵ ׂשי ִר ׁ ְש ָעה ַּגם ָּב ֲחנ ּו
ֱאלֹ ִהים ַו ִ ּי ָּמ ֵלט ּו]ָ .אז ִנ ְד ְ ּבר ּו ִי ְר ֵאי ה' [ ִאי ׁש ֶאת ֵר ֵעה ּו ַו ַּי ְק ׁ ֵשב ה' ַו ִ ּי ׁ ְש ָמע,
ַו ִ ּי ָּכ ֵתב ֵס ֶפר ִז ָּכר ֹון ְל ָפ ָניו ְל ִי ְר ֵאי ה' ּו ְלחֹ ׁ ְש ֵבי ׁ ְשמ ֹוְ .ו ָהי ּו ִלי ָא ַמר ה' ְצ ָבא ֹות
ַל ּי ֹום ֲא ׁ ֶשר ֲא ִני ֹע ֶ ׂשה ְס ֻג ָּלה ְו ָח ַמ ְל ִּתי ֲע ֵלי ֶהם ַּכ ֲא ׁ ֶשר ַי ְח ֹמל ִאי ׁש ַעל ְּבנ ֹו
ָה ֹע ֵבד ֹאת ֹו]ְ .ו ׁ ַש ְב ֶּתם ּו ְר ִאי ֶתם [ ֵּבין ַצ ִ ּדיק ְל ָר ׁ ָשע ֵּבין ֹע ֵבד ֱאלֹ ִהים ַל ֲא ׁ ֶשר
לֹא ֲע ָבד ֹו]( .ג,יג-יח)
ראוי לציין שדברי מלאכי מופנים אל הכוהנים ,ומהם הוא מצפה לחזק את
העם "ְו ַע ָּתה ֲא ֵלי ֶכם ַהִּמ ְצָוה ַהּזֹאת ַהּ ֹכ ֲה ִנים [ִּ ]...כי ִׂש ְפ ֵתי ֹכ ֵהן ִיְׁש ְמרּו ַד ַעת
ְותֹו ָרה ְי ַב ְקׁשּו ִמִּפיהּו ִּכי ַמ ְל ַאְך ה' ְצ ָבאֹות הּוא" (מלאכי ב,א-ז).
הדיון בחטיבת ההשגחה מאפשר עתה להבין טוב יותר את הקשר בין
טענת חוסר ההשגחה לבין התיקון החברתי שבו נפגשים יחד ומשוחחים
על השגחת ה' (" ָאז ִנ ְדְּברּו ִיְר ֵאי ה'") .כפי שראינו בתחילת הפרק בעניינו
של איוב הרמב"ם מסביר שסבל מטלטל את אמונת האדם ,ואפשר להניח
שריחוק חברתי הוא קשה לא פחות מסבל גופני .הצרעת לא באה רק מתוך
ערעור תיאולוגי ,אלא עלולה להצמיח ערעור תיאולוגי של שאלת הרע
בעולם לנוכח הייסורים הגדולים .לדעת הרמב"ם ,הרע הטבעי מיוצג על ידי
השטן בספר איוב ,שמגיע לשטן במחשבת האדם 76.איוב קובל על השגחת
ה' בפני חבריו ,ודבריו מעלים טענות קשות על השגחת אלוהים .הרמב"ם
מביא את טיעוני חכמים שאיוב היה כופר בהשגחה ומחרף ומגדף .רק לאחר
