Page 370 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 370
338׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
טומאה ניכרת למראה
מכל פסוקי המקרא הדנים בצרעת ,ניכר שלא התופעה מביאה לקביעה שהיא
בגדר טומאה אלא המראה שלה.
בפרשת הצרעת ,ויקרא יג-יד ,נזכר המראה 51פעמים ( 40לפועל ראה ,ו10-
לשם עצם "מראה") ,כלומר כתם הנראה שוקע ,גם אם הוא לא שוקע בפועל
(יג,ג) ,ראיית הנגע נבחנת רק על פי הדבר הגלוי לעין המתבונן ,ולכן מקומות
נסתרים בגוף אינם נטמאים בנגעים (טומאת צרעת ו,א-ב) ,ובדיקתו של הכהן
נעשית כאשר האדם עומד בעמידה רגילה שאינה חושפת את אותם מקומות
נסתרים שבגוף (שם ט,יב) .נגע הצרעת חל גם על שיער ראשו של האדם או
זקנו ,ולא בשאר שערות שבגופו .משום כך ,מסתבר שמדובר במרכיבים
חברתיים של השיער ,כמו שאראה גם בהמשך הפרק בזיקה לנזיר .גם קביעת
הצרעת נעשית באמצעות ראייה על ידי הכוהן .לכן ,כוהן עיוור אפילו בעין
אחת אינו יכול לקבוע אם מדובר בנגע אם לאו (שם ט,ה) .אולי משום כך
נזיר שנצטרע אין ימי צרעתו נמנים בכלל ימי נזירותו ,מפני שהוא נראה
כאיש שאינו מייצג טהרה .לעומת זאת ,אם נטמא אדם ,בין איש בין אישה,
טומאת זיבה ,הוא ממשיך להיות נזיר ,מפני שמדובר בטומאה סמויה מן
העין ,שאינה ניכרת לשום אדם39.
הדגשה של נראות ההרחקה החברתית
המצורע מורחק מן החברה ,כאמור בפסוק החותם את טומאת צרעת האדם:
"ָּכל ְי ֵמי ֲאֶׁשר ַהֶּנ ַגע ּבֹו ִי ְט ָמא ָט ֵמא הּואָּ ,ב ָדד ֵיֵׁשב ִמחּוץ ַלַּמ ֲח ֶנה מֹוָׁשבֹו"
(ויקרא יג,מו) .חכמינו קבעו שמדובר בירושלים בלבד (מחנה ישראל) ,שמצורע
שנכנס לתוכה חייב מלקות 40,וכן בכל עיר בישראל המוקפת חומה .ערים
אלו היו בגדר ערים חשובות ,ולכן נקבעו להן דינים מיוחדים 41.בעיר שאינה
מוקפת חומה ,המצורע יכול לשהות בביתו ,וכפי שנראה להלן אף להגיע
לבית הכנסת.
המצורע אינו יוצר קשרים חברתיים ,ואסור אפילו בשאילת שלום ,כמו
האבל .והוא מתייחד בכך שגם כלפי חוץ ,עליו להכריז על מצבו ,שנאמר:
"ְו ַהָּצרּו ַע ֲאֶׁשר ּבֹו ַהֶּנ ַגע ְּב ָג ָדיו ִי ְהיּו ְפֻר ִמים ְורֹאׁשֹו ִי ְה ֶיה ָפרּו ַע ְו ַעל ָׂש ָפם ַי ְע ֶטה,
ְו ָט ֵמא ָט ֵמא ִי ְק ָרא" (ויקרא יג,מה) .פרימת הבגדים וגידול השיער וכיסוי השפם
הם מנהגי אבלות החלים על כל מצורע ,כולל כוהן גדול ,בכל זמן ,כולל
בשבתות ובמועדים ,אבל לא על האישה.
ההלכה קובעת שכל טמא ,ולא רק המצורע ,צריך להודיע על טומאתו
לאחרים ,כדי שיתרחקו ממנו .קביעה זו מבוססת על קריאת הפסוק "ְו ָט ֵמא
