Page 370 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 370

‫‪ 338‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

                                         ‫טומאה ניכרת למראה‬

‫מכל פסוקי המקרא הדנים בצרעת‪ ,‬ניכר שלא התופעה מביאה לקביעה שהיא‬
                                        ‫בגדר טומאה אלא המראה שלה‪.‬‬

‫בפרשת הצרעת‪ ,‬ויקרא יג‪-‬יד‪ ,‬נזכר המראה ‪ 51‬פעמים (‪ 40‬לפועל ראה‪ ,‬ו‪10-‬‬
‫לשם עצם "מראה")‪ ,‬כלומר כתם הנראה שוקע‪ ,‬גם אם הוא לא שוקע בפועל‬
‫(יג‪,‬ג)‪ ,‬ראיית הנגע נבחנת רק על פי הדבר הגלוי לעין המתבונן‪ ,‬ולכן מקומות‬
‫נסתרים בגוף אינם נטמאים בנגעים (טומאת צרעת ו‪,‬א‪-‬ב)‪ ,‬ובדיקתו של הכהן‬
‫נעשית כאשר האדם עומד בעמידה רגילה שאינה חושפת את אותם מקומות‬
‫נסתרים שבגוף (שם ט‪,‬יב)‪ .‬נגע הצרעת חל גם על שיער ראשו של האדם או‬
‫זקנו‪ ,‬ולא בשאר שערות שבגופו‪ .‬משום כך‪ ,‬מסתבר שמדובר במרכיבים‬
‫חברתיים של השיער‪ ,‬כמו שאראה גם בהמשך הפרק בזיקה לנזיר‪ .‬גם קביעת‬
‫הצרעת נעשית באמצעות ראייה על ידי הכוהן‪ .‬לכן‪ ,‬כוהן עיוור אפילו בעין‬
‫אחת אינו יכול לקבוע אם מדובר בנגע אם לאו (שם ט‪,‬ה)‪ .‬אולי משום כך‬
‫נזיר שנצטרע אין ימי צרעתו נמנים בכלל ימי נזירותו‪ ,‬מפני שהוא נראה‬
‫כאיש שאינו מייצג טהרה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם נטמא אדם‪ ,‬בין איש בין אישה‪,‬‬
‫טומאת זיבה‪ ,‬הוא ממשיך להיות נזיר‪ ,‬מפני שמדובר בטומאה סמויה מן‬

                                       ‫העין‪ ,‬שאינה ניכרת לשום אדם‪39.‬‬

                        ‫הדגשה של נראות ההרחקה החברתית‬

‫המצורע מורחק מן החברה‪ ,‬כאמור בפסוק החותם את טומאת צרעת האדם‪:‬‬
‫"ָּכל ְי ֵמי ֲאֶׁשר ַהֶּנ ַגע ּבֹו ִי ְט ָמא ָט ֵמא הּוא‪ָּ ,‬ב ָדד ֵיֵׁשב ִמחּוץ ַלַּמ ֲח ֶנה מֹוָׁשבֹו"‬
‫(ויקרא יג‪,‬מו)‪ .‬חכמינו קבעו שמדובר בירושלים בלבד (מחנה ישראל)‪ ,‬שמצורע‬
‫שנכנס לתוכה חייב מלקות‪ 40,‬וכן בכל עיר בישראל המוקפת חומה‪ .‬ערים‬
‫אלו היו בגדר ערים חשובות‪ ,‬ולכן נקבעו להן דינים מיוחדים‪ 41.‬בעיר שאינה‬
‫מוקפת חומה‪ ,‬המצורע יכול לשהות בביתו‪ ,‬וכפי שנראה להלן אף להגיע‬

                                                         ‫לבית הכנסת‪.‬‬
‫המצורע אינו יוצר קשרים חברתיים‪ ,‬ואסור אפילו בשאילת שלום‪ ,‬כמו‬
‫האבל‪ .‬והוא מתייחד בכך שגם כלפי חוץ‪ ,‬עליו להכריז על מצבו‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫"ְו ַהָּצרּו ַע ֲאֶׁשר ּבֹו ַהֶּנ ַגע ְּב ָג ָדיו ִי ְהיּו ְפֻר ִמים ְורֹאׁשֹו ִי ְה ֶיה ָפרּו ַע ְו ַעל ָׂש ָפם ַי ְע ֶטה‪,‬‬
‫ְו ָט ֵמא ָט ֵמא ִי ְק ָרא" (ויקרא יג‪,‬מה)‪ .‬פרימת הבגדים וגידול השיער וכיסוי השפם‬
‫הם מנהגי אבלות החלים על כל מצורע‪ ,‬כולל כוהן גדול‪ ,‬בכל זמן‪ ,‬כולל‬

                                ‫בשבתות ובמועדים‪ ,‬אבל לא על האישה‪.‬‬
‫ההלכה קובעת שכל טמא‪ ,‬ולא רק המצורע‪ ,‬צריך להודיע על טומאתו‬
‫לאחרים‪ ,‬כדי שיתרחקו ממנו‪ .‬קביעה זו מבוססת על קריאת הפסוק "ְו ָט ֵמא‬
   365   366   367   368   369   370   371   372   373   374   375