Page 365 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 365
קרפפר :לבס לע יוגש חיש -תערצה טומאות ׀ 333
אליהוא מדגיש שתגובת ההשגחה האלוהית היא רק לטובה ,כלומר פועלת
להצלת האדם הזכאי ,ולא לרעה ,להענשת האדם החייב ,והצלה זו היא
חריגה ומוגבלת ("פעמיים שלוש") ,ונעשית באמצעות מלאך .הרמב"ם
מדגיש שאליהוא הקדים לדבריו אלה "תיאור כיצד היא הנבואה" (שם) .יש
קשר בין הבנת המציאות לבין הנבואה וההשגחה .אליהוא מציג את המלאך
לא בהיבט הנבואי שלו אלא בהיבט ההשגחה :הקשר האלוהי הוא הגורם
למלאך לפעול להצלת האדם .ואכן ,מיד לאחר שדיבר אליהוא על דרכי
הטבע במציאות ,איוב מפנים את הדברים ,הוא הופך מושגח וה' נגלה אליו
ומסביר לו גם את דרכי ה'28.
שיחתם של איוב ושלושת רעיו הייתה עקרה ,ולא הביאה לתפנית .רק
אליהוא הצליח לספק תמונת עולם שלמה ומקיפה ובעלת גבול .מדברי
הרמב"ם עולה שאיוב שותק לאחר מערכת הוויכוחים ,ומקשיב לאליהוא
המפנה את תשומת לבו לידיעת ה' דרך הנבואה ודרך הבנת הדרך הטבעית
בה ה' מנהיג את המציאות .מתוך כך ,ה' נגלה לאיוב והוא מבצע תפנית
מחשבתית ,ששיאה בהבנה שהשגחת ה' אינה כמשמעותה הפשטנית בעיני
ההמון (השגחה שאינה תלויה באדם ,כמו השגחה על ילד קטן) ,ושיש
לראות את התמונה הגדולה של מנגנון חוקי הטבע כהנהגת ה' בעולם,
ומנגנון חוקי השכל המשתתפים בהשגחה .אבל לעולם יישאר מרחב
אקראי שאינו מובן לאדם.
על התבוננות זו ועל האהבה הבאה בעקבותיה כתב הרמב"ם בסוף דיונו
במעשה בראשית במשנה תורה:
ִּב ְז ַמן ׁ ֶש ָא ָדם ִמ ְת ּב ֹו ֵנן ִּב ְד ָב ִרים ֵא ּל ּוּ ,ו ַמ ִּכיר ָּכל ַה ְּבר ּו ִאים ִמ ַּמ ְל ָא ְך ְו ַג ְל ַּגל
ְו ָא ָדם ְו ַכ ּי ֹו ֵצא ּב ֹוְ ,ו ִי ְר ֶאה ָח ְכ ָמת ֹו ׁ ֶש ְּל ַה ָּקד ֹו ׁש ָּבר ּו ְך ה ּוא ְּב ָכל ַה ְ ּיצ ּו ִרים ְו ָכל
ַה ְּבר ּו ִאים -מ ֹו ִסיף ַא ֲה ָבה ַל ָּמק ֹוםְ ,ו ִת ְצ ָמא ַנ ְפ ׁש ֹו ְו ִי ְכ ַמ ּה ְּב ָ ׂשר ֹו ֶל ֱא ֹהב
ַה ָּמק ֹום ָּבר ּו ְך ה ּואְ ,ו ִיי ָרא ְו ִי ְפ ַחד ִמ ׁ ּ ִש ְפל ּות ֹו ְו ַד ּל ּות ֹו ְו ַק ּל ּות ֹו ְּכ ׁ ֶש ַּי ֲע ֹר ְך
ַע ְצמ ֹו ְל ֶא ָחד ֵמ ַה ּג ּופ ֹות ַה ְּקד ֹו ׁ ִשים ַה ְּגד ֹו ִליםְ ,ו ָכל ׁ ֶש ֵּכן ְל ֶא ָחד ֵמ ַה ּצ ּור ֹות
ַה ְּטה ֹור ֹות ַה ִּנ ְפ ָרד ֹות ִמן ַה ְּג ָל ִמים ׁ ֶש ּלֹא ִנ ְת ַח ְּבר ּו ְּב ֹג ֶלם ְּכ ָללְ ,ו ִי ְמ ָצא ַע ְצמ ֹו
ׁ ֶשה ּוא ִּכ ְכ ִלי ָמ ֵלא ּב ּו ׁ ָשה ּו ְכ ִל ָּמהֵ ,ריק ְו ָח ֵסר( .יסודי התורה ד,יב)
הבנת הדרך שבה המציאות מתנהלת מביאה לתיאום ציפיות נכון של האדם.
ציפיה שהקב"ה יתערב בעולם כפי שהאדם משלה את עצמו ,היא מקור
האכזבה והסבל ,מעבר לכאב הפיזי .הבנה נכונה ממעטת את הסבל ואף
יכולה להביא לאיפוס התלונות.
