Page 363 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 363
קרפפר :לבס לע יוגש חיש -תערצה טומאות ׀ 331
ללא עוון .אבל אם פגעה באדם נכות או מחלה במהלך חייו ,הרי שיש כאן
משפט ,התנהלות טבעית של צדק ,שאיננו יודעים את טיבה ,והברכה היא,
בהתאם" ,ברוך דיין האמת"25.
באופן בסיסי הרמב"ם סבור שהמוות והמחלות טבעיים ,אבל יש מרחב
אקראיות שהשגחה יכולה להציל מהם 26.נמצא כי הצרעת היא ממנהגו של
עולם .יש אמנם במקרא צרעת ניסית שמופיעה מיד (מרים ,עוזיהו ,גחזי
ועוד) ,כפי שהרמב"ם אינו מכחיש את הנס 27,אבל צרעת רגילה היא מחלה
ככל המחלות ,כפי שמופיעה גם אצל גויים ,כגון נעמן.
אין ה' פועל על אירועים נקודתיים ,ולכן אין ה' קובע את מיקומו בכל רגע נתון
של כדור שנופל; ה' אינו פועל על התופעות אלא על החוקים המנהיגים את
העולם .כך גם אין ה' מעניש בפשטות את בני האדם" ,אין רע יורד מלמעלה"
(מו"נ ג,י .)10בטבעו של עולם ,מלבד תיאורים ניסיים ,היחס בין מעשה לתגובה
מורכב יותר מאשר פנקסנות רדודה :אם דברת לשון הרע – תלקה בצרעת.
אין הדברים סותרים את הצדק של התורה ,אלא שהם מלטשים אותו ומנקים
אותו מן הפנקסנות הקטנונית של חטא-מוות ויסורים-עוון .כמה פרקים
לאחר מכן ,הרמב"ם אומר זאת כמעט במפורש .נשים לב ללשונו:
"החכמים [ ]...שאמרו 'אין מיתה בלא חטא ולא יסורין בלא עון' – זוהי
הדעה שראוי לכל דתי בר דעת להאמין בה ,לא שייוחס לה' עוול,
חלילה לו מכך ,עד שנאמין בחפותו ובשלמותו של פלוני ושמה שאירע
לו אינו מגיע לו בדין"( .מו"נ ג,כד)2
עמדה זו "שראוי לכל דתי בר דעת להאמין בה" היא רק עמדת פתיחה
ראשונית (המיוצגת בדמותו של אליפז ,כפי שנראה בסיפורו של איוב) שיש
לשכלל אותה ,כפי שהרמב"ם עצמו משכלל אותה (דרך דמותו של אליהוא,
בסיפורו של איוב) .יש מנגנון של עונש ,אבל הוא מורכב יותר מן הפשטנות
העולה מן הפשט .גם דבריהם של חכמים שהצרעת באה על לשון הרע ,אינה
כפשוטו של דבר .ועיננו הרואות ,שלא כך הוא .ויש להבינו לעומק.
אסונות ומחלות הם חלק ממנהגו של עולם .ההשגחה הפרטית היא המנגנון
המחלץ את האדם מן האקראיות של הטבע .אם כן ,נקודת המבט צריכה
להתהפך .על האדם לא לשאול 'מדוע נעשה לי/לנו רע?' או 'מדוע יש רע
בעולם?' ,אלא לשאול 'מדוע לא זכיתי/זכינו להשגחה?'' ,מה עלי/עלינו
לעשות כדי לזכות בהשגחה?' .יש לנצל את ההשגחה הכללית ("מעשה
בראשית") של הנהגת העולם כסדרו ,כלומר לפעול למניעת מחלות,
