Page 358 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 358

‫‪ 326‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

       ‫ְּב ֵרא ׁ ִשית'‪ְ .‬ו ָכ ְך ִצ ּו ּו ֲח ָכ ִמים ָה ִרא ׁש ֹו ִנים‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאין ּד ֹו ְר ׁ ִשין ַּגם ַּב ְ ּד ָב ִרים ָה ֵא ּל ּו‬
           ‫ָּב ַר ִּבים‪ֶ ,‬א ָּלא ְל ָא ָדם ֶא ָחד ִּב ְל ַבד מ ֹו ִדי ִעין ְ ּד ָב ִרים ֵא ּל ּו ּו ְמ ַל ְּמ ִדין א ֹות ֹו‪.‬‬

       ‫[‪ְ ]...‬ו ִע ְנ ַין ַמ ֲע ֵ ׂשה ְּב ֵרא ׁ ִשית – ְמ ַל ְּמ ִדין א ֹות ֹו ְל ָי ִחיד‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ׁ ֶש ֵאינ ֹו‬
       ‫ֵמ ִבין א ֹות ֹו ִמ ַ ּד ְע ּת ֹו‪ּ ,‬ומ ֹו ִדי ִעים א ֹות ֹו ָּכל ׁ ֶש ָּיכ ֹול ֵלי ַדע ִמ ְ ּד ָב ִרים ֵא ּל ּו‪ְ .‬ו ָל ָּמה‬
       ‫ֵאין ְמ ַל ְּמ ִדין א ֹות ֹו ָּב ַר ִּבים? ְל ִפי ׁ ֶש ֵאין ָּכל ָא ָדם ֵי ׁש ל ֹו ַ ּד ַעת ְר ָח ָבה ְל ַה ּ ִ ׂשיג‬

                              ‫ֵּפר ּו ׁש ּו ֵבא ּור ָּכל ַה ְ ּד ָב ִרים ַעל ֻּב ְר ָין‪( .‬יסודי התורה ד‪,‬י‪-‬יא)‬

‫הופעתם של מחלות וסבל אנושי מובילה אנשים רבים לנפילה בפח של‬
‫מחשבות פסימיות על טיבו של העולם‪ ,‬וכנגד פועלו של הבורא‪ .‬כך פותח‬

        ‫הרמב"ם במורה הנבוכים את הפרק העוסק בחווית הרע של האדם‪:‬‬

       ‫רבות עולה בדמיון ההמון מחשבה נמהרת שהרעות בעולם רבות מן‬
       ‫הטובות‪ ,‬עד שברבות מדרשותיהם ובשיריהם של כל האומות הם‬
       ‫כוללים עניין זה ואומרים שלפלא הוא אם יימצא טוב בזמן (=בגורל‪,‬‬
       ‫בעולם)‪ ,‬ואילו רעותיו הן רבות ומתמידות‪ .‬טעות זו אינה של ההמון‬

                     ‫בלבד‪ ,‬אלא גם של מי שחושב (או‪ :‬טוען) שהוא יודע משהו‪.‬‬
       ‫ל(אבו ַּב ְּכר) אלראזי‪ 18‬יש ספר מפורסם שקרא לו "(הדברים)‬
       ‫האלוהיים"‪ ,‬וכלל בו דברים חמורים מהזיותיו‪ 19‬ומבורותו‪ .‬ביניהם‬
       ‫עניין שרקם‪ ,‬והוא שהרע במציאות רב מן הטוב‪ ,‬ושאם תשווה בין‬
       ‫מנוחת האדם והנאתו במשך מנוחתו לבין הכאבים והייסורים הקשים‬
       ‫והמחלות והנכויות והאומללויות והיגונות והאסונות הפוגעים בו –‬
       ‫תמצא שמציאותו‪ ,‬כלומר מציאות האדם‪ ,‬היא עונש ורוע גדול המוטל‬
       ‫עליו‪ .‬הוא החל לאמת דעה זו על ידי התחקות אחר פגעים אלה‬
       ‫כדי לצאת נגד כל מה שטוענים אנשי האמת באשר לחסדי האלוה‬
       ‫ונדיבותו הברורה‪ ,‬והיותו יתעלה הטוב המוחלט‪ ,‬ושכל מה שיוצא ממנו‬

                                                 ‫טוב מוחלט בלי ספק‪( .‬מו"נ ג‪,‬יב‪)2-1‬‬

‫הקושי להבין את המציאות מתעצם כאשר הניתוח נובע מנקודת מבט‬
                                                               ‫אישית‪:‬‬

       ‫הסיבה לכל הטעות הזאת היא שאותו בור ודומיו מן ההמון אינם‬
       ‫מתבוננים במציאות אלא מנקודת מבט של פרט מבני האדם ותו‬
       ‫לא‪ .‬כל בור מדמיין שהמציאות כולה היא בשבילו אישית‪ ,‬וכאילו אין‬
       ‫מציאות אלא הוא בלבד‪ ,‬ואם בא עליו ָדבר בניגוד לרצונו הוא פוסק‬

                                               ‫ואומר שהמציאות כולה רעה‪( .‬שם‪)3,‬‬
   353   354   355   356   357   358   359   360   361   362   363