Page 357 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 357

‫ קרפפר ‪ :‬לבס לע יוגש חיש ‪ -‬תערצה טומאות ׀ ‪325‬‬

       ‫ֲה ֵרי ֶזה ע ֹו ֵבר ְּבלֹא ַת ֲע ֶ ׂשה‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‪ִ " :‬ה ׁ ּ ָש ֶמר ְּב ֶנ ַגע ַה ָּצ ַר ַעת ִל ׁ ְש ֹמר ְמ ֹאד‬
       ‫ְו ַל ֲע ׂש ֹות ְּככֹל ֲא ׁ ֶשר י ֹור ּו ֶא ְת ֶכם ַה ּכֹ ֲה ִנים ַה ְל ִו ִ ּים‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ִצ ִּוי ִתם ִּת ׁ ְש ְמר ּו"‬

                                    ‫(דברים כד‪,‬ח)‪ ,‬לֹא ׁ ֶש ִ ּי ְתל ׁש א ֹו ָי ֹקץ‪( .‬טומאת צרעת י‪,‬א)‬

‫אפשר שאיסור קציצת הצרעת הוא הרחבה של האיסור לטפל בצרעת‬
‫באמצעות רפואת אליל‪ .‬לא אעסוק כאן באיסור הנרחב בתורה לפולחני‬
‫הריפוי האלילי‪ ,‬ובהשקפתו של הרמב"ם על רפואת האליל‪ 15.‬נראה שהצרעת‬
‫המקראית היא מחלה חשוכת מרפא בזמנם‪ ,‬ואם מרפא יש לה‪ ,‬הוא אינו תלוי‬
‫במעשה רפואה‪ ,‬אלא ברצון ה'‪ ,‬בין באופן טבעי לאחר זמן‪-‬מה‪ ,‬בין במעשה‬

                         ‫נס‪ .‬אמתקד בתפיסת הסבל שעל המצורע לאמץ‪.‬‬

              ‫פשר חידת הסבל וההשגחה‬

                                ‫סוד ההשגחה ומעשה בראשית‬

‫הרמב"ם מקדיש חטיבה שלמה של פרקים במורה הנבוכים (ג‪,‬ח‪-‬כה) כדי‬
‫להתמודד עם שאלת הרע וההשגחה‪ ,‬אף שהיא פזורה בכל רחבי הספר‪ .‬בשעה‬
‫שמניחים שה' מנהיג את העולם‪ ,‬עולה מבוכה בעקבות מציאותם של מקרים‬
‫שבהם "צדיק ורע לו‪ ,‬רשע וטוב לו"‪ ,‬מבוכה שיש בה משום ערעור עמוק של‬
‫התפיסה שאכן ה' מנהיג את המציאות‪ .‬השאלה ביסודה היא זו‪' :‬אם האל הוא‬
‫טוב והוא יודע את המתרחש בעולם‪ ,‬מדוע אין העולם מתנהל באופן מוסרי?'‬
‫ההשגחה היא אחד מסתרי התורה‪ ,‬ובלשון הרמב"ם‪" :‬וכיצד היא השגחתו‬
‫על זולתו‪ ,‬ומשמעות חפצו ורצונו וידיעתו את כל מה שהוא יודע‪ ...‬כל אלה‬

         ‫דברים עמוקים‪ ,‬והם סתרי תורה באמת‪ ,‬והם הסודות‪( "...‬מו"נ א‪,‬לה‪.)3‬‬
‫הדרך הטבעית בה ה' מנהיג את העולם‪ ,‬קרי התופעות בכדור הארץ‪ ,‬מכונה‬
‫בדברי חכמים לפי הרמב"ם "מעשה בראשית"‪ 16.‬החקירה במדעי הטבע כדי‬
‫להבין את הכללים שבהם העולם פועל‪' ,‬פיזיקה' בלשון חכמי יוון‪ ,‬היא ניסיון‬
‫לחשיפת הדרך שבה ה' מנהיג את העולם‪ .‬זהו עיסוקו של הפרק הראשון בתורה‪,‬‬
‫ולדעת הרמב"ם המונח "מעשה בראשית" אינו מתאר רק את רגע הבריאה‬
‫הבראשיתי אלא את ההתמדה של חוקי הטבע כל יום‪ַ " ,‬ה ְמ ַח ֵּדׁש ְּב ָכל יֹום ָּת ִמיד‬
‫ַמ ֲעֵׂשה ְבֵראִׁשית"‪ 17.‬הדרך בה העולם עובד היא פליאה למתבונן‪ ,‬ודורשת ידע רב‬
‫שהצטבר במהלך ההיסטוריה על ידי חכמים רבים‪ .‬הרמב"ם מרכז בקצרה את‬
‫הידע בזמנו בפרקים הפותחים את משנה תורה‪ ,‬בייחוד בפרקים ג‪-‬ד‪ ,‬ושם מסכם‪:‬‬

       ‫ָּכל ַה ְ ּד ָב ִרים ָה ֵא ּל ּו ׁ ֶש ִ ּד ַּב ְרנ ּו ְּב ִע ְנ ָין ֶזה – ְּכ ַמר [=כטיפה] ִמ ְ ּד ִלי ֵהם [‪]...‬‬
       ‫ּו ֵבא ּור ָּכל ֵא ּל ּו ַה ְ ּד ָב ִרים ׁ ֶש ְּב ֶפ ֶרק ׁ ְש ִלי ׁ ִשי ּו ְר ִבי ִעי‪ ,‬ה ּוא ַה ִּנ ְק ָרא ' ַמ ֲע ֵ ׂשה‬
   352   353   354   355   356   357   358   359   360   361   362