Page 366 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 366

‫‪ 334‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫איוב סבר שההצלחה החומרית היא ההישג של האדם‪" :‬דימה שמיני האושר‬
‫המדומים האלה – כגון בריאות‪ ,‬עושר‪ ,‬וילדים – הם התכלית" (שם‪ ,)7,‬והוא‬
‫מקיים את עבודת ה' שלא לשמה‪ ,‬במעין הסכם בינו לבין הבורא‪ :‬אני אעשה‬
‫את רצונך ואקיים את מצוותיך ואתה תיענה לרצוני‪ .‬איוב חווה בעצמו ייסורים‬
‫שאינם מידתיים לחטאיו‪ ,‬והוא תפס אותם כהפרת ההסכם בינו לבין האל‪ ,‬ולכן‬
‫חש עוול ואי צדק בייסורים שבאו עליו‪ .‬וכמו איוב חשים רבים שאין בכוח‬

  ‫התשובה המסורתית התורנית להפיס את דעתם ולהראות שיש צדק בעולם‪.‬‬

    ‫איוב ‪ -‬התפנית ומשמעותה של אהבה שאינה תלויה בדבר‬

‫איוב מצליח ליצור תפנית במחשבתו‪ ,‬ולהבין שהדרך בה הוא חושב שראוי‬
‫שהעולם ינהג בה אינו כדרכו של ה' בהנהגת העולם‪ .‬מתוך כך‪ ,‬איוב מצליח‬
‫להגיע לשיא מעמד האדם גם נוכח סבלו ובמהלך סבלו‪ :‬להיות עובד אלוהים‬

           ‫מאהבה‪ ,‬שבו הקשר שלו לה' אינו תלוי בהיותו בריא או עשיר‪:‬‬

       ‫אם ידע זאת האדם יקל עליו כל אסון‪ ,‬והאסונות לא יוסיפו לו ספקות‬
       ‫לגבי האלוה – האם הוא יודע או אינו יודע‪ ,‬והאם הוא משגיח או מזניח‬
       ‫– אלא יוסיפו לו אהבה‪ ,‬כמו שאמר (איוב) בחתימת אותה התגלות‪:‬‬
       ‫" ַעל ֵּכן ֶא ְמ ַאס ְו ִנ ַח ְמ ִּתי ַעל ָע ָפר ָו ֵא ֶפר" (שם מב‪,‬ו)‪ ,‬וכמו שאמרו (חכמינו)‬

             ‫ז"ל‪" :‬עושים מאהבה ושמחים ביסורין" (בבלי שבת פח‪,‬ב)‪( .‬מו"נ ג‪,‬כג‪)17‬‬

‫אהבת ה' באה מהכרה מעמיקה של הדרך שבה ה' מנהל את העולם בטוב‬
‫ובצדק ובחכמה‪ ,‬ושמה שחשוב בעולם הוא הכרת ה' והדבקות בו‪ ,‬והכרה זו‬
‫מביאה את האדם לשמחה במה שהשיג‪ 29.‬הייסורים מחדדים את אי התלות‬
‫בדבר האהוב‪ ,‬ולכן הם "יוסיפו לו אהבה"‪ .‬כיצד? איוב מבין שההצלחה‬
‫החומרית היא חזות מהות האדם‪ ,‬והנה גילה את המשמעות מחדש‪:‬‬
‫"שהאושר האמיתי‪ ,‬שהוא הכרת האלוה‪ ,‬שמור לכל מי שמכירו‪ ,‬ושום אסון‬
‫מכל האסונות האלה אינו מעכיר אותו לאדם" (שם)‪ ,‬ואושר זה אינו תלוי בדבר‬
‫בעולם‪ ,‬לא בהישג חומרי ובמקרה קצה‪ ,‬גם לא לנוכח סבל גופני‪ .‬לכן גם‬
‫סבל יכול לזמן זיקוק של אהבת ה'‪ ,‬ואף להוכיח שזו אהבה שאינה תלויה‬

       ‫בדבר‪ .‬מי שמקבל את היסורים כפי שהם‪ ,‬הוא הוא העושה מאהבה‪.‬‬
‫נסכם את מהלך הדברים עד כאן‪ .‬סבל גופני או חברתי יכול לערער את‬
‫אמונתו של האדם‪ .‬סבל כזה מעורר שיח חברתי עז על ההשגחה ועל תכלית‬
‫החיים‪ .‬אולי אי אפשר להיחלץ מן הפגיעה הגופנית אבל בוודאי שמורה‬
‫לאדם ההזדמנות להיחלץ מן המחשבה השלילית‪ .‬הבנה זו תסייע בעדנו‬
   361   362   363   364   365   366   367   368   369   370   371