Page 364 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 364

‫‪ 332‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫ומשחלו – לטפל בהם באופן טבעי‪ ,‬לפני העיסוק בהשגחה הפרטית‪ ,‬כלומר‬
                                        ‫הצלה מן האקראיות של הטבע‪.‬‬

            ‫איוב ‪ -‬התמודדות עם סבל והשיח החברתי סביבה‬

‫איוב הוכה בשחין רע‪ ,‬אשתו מבקשת ממנו להתנער מאמונתו "עֹ ְדָך ַמ ֲח ִזיק‬
‫ְּב ֻתָּמ ֶתָך?! ָּב ֵרְך [=קלל] ֱאֹל ִהים ָו ֻמת!" (איוב ב‪,‬ט)‪ ,‬חבריו באים לבקר אותו‬
‫"ַו ִּיְׁש ְמעּו ְׁשֹל�ׁש ֶ ת ֵר ֵעי ִאּיֹוב ֵאת ָּכל ָהָר ָעה ַהּזֹאת ַהָּב ָאה ָע ָליו ַוָּיבֹאּו ִאיׁש ִמְּמקֹמֹו‬
‫ֱא ִלי ַפז ַה ֵּתי ָמ ִני ּו ִב ְל ַּדד ַהּׁשּו ִחי ְוצֹו ַפר ַהַּנ ֲע ָמ ִתי ַו ִּיָּו ֲעדּו ַי ְח ָּדו ָלבֹוא ָלנּוד לֹו‬
‫ּו ְל ַנ ֲחמֹו" (שם‪,‬יא)‪ .‬איוב פותח בנאומו ומתלונן על מר גורלו‪ ,‬וכל אחד מחבריו‬
‫מציג את תפיסת עולמו‪ .‬השיח סוער וארוך ואיוב לא מצליח לסכור את פיו‪,‬‬

                                                      ‫כלשון הרמב"ם‪:‬‬

       ‫שולבו בדברי רעיו אליו עידוד לאורך רוח ודברי ניחומים והרגעה‪,‬‬
       ‫ושראוי לשתוק ולא לשלח את רסן הדיבור כאדם הרב עם רעהו‪ ,‬אלא‬
       ‫ייכנע למשפטי ה' וישתוק‪ .‬והוא אומר שעוצמת הייסורים לא אפשרה‬

           ‫לו לסבול בשקט ולהתיישב בדעתו ולומר את מה שראוי‪( .‬מו"נ ג‪,‬כג‪)1‬‬

                        ‫ומתוך סבלו איוב כופר בהשגחת ה' למול חבריו‪:‬‬

       ‫ידועים לך דברי החכמים שדעה זו של איוב פסולה ביותר‪ .‬הם אמרו‪:‬‬
       ‫"עפרא בפומיה דאיוב (=עפר בפיו של איוב)" (בבלי בבא בתרא טז‪,‬א)‪ .‬ואמרו‪:‬‬
       ‫" ִּבקש איוב להפוך את הקערה על פיה" (שם)‪ .‬ואמרו‪" :‬איוב כופר בתחית‬
       ‫המתים היה" (שם)‪ .‬ועוד אמרו עליו‪" :‬התחיל מחרף ומגדף" (שם טו‪,‬ב)‪( .‬שם‪)6,‬‬

‫הדובר הראשון מחבריו שעונה לו הוא אליפז התימני‪ ,‬שגישתו לדעת‬
‫הרמב"ם היא כגישה הרווחת של התורה‪ ,‬פשוט איוב חטא בעוון שהוא‬
‫עבירה על המצוות (מו"נ ג‪,‬כג‪ .)11‬אבל לדעת הרמב"ם הדעה הצודקת היא דעת‬
‫אליהוא הצעיר‪ ,‬שמופיע אחרי תום השיחות‪ .‬העוון היסודי הוא אי הכרת‬
‫מנגנון המציאות הטבעית‪ ,‬ואי הכרת מנגנון ההשגחה‪ .‬אליהוא מתאר אדם‬

                 ‫חולה אשר עדיין יש לו אפשרות להיחלץ ממחלה ומוות‪:‬‬

       ‫אדם הנהיה חולה עד שהוא מגיע אל סף המוות‪ ,‬ומתייאשים ממנו‪ ,‬ואם‬
       ‫יש לו מלאך כלשהו המלמד עליו זכות‪ ,‬דבריו מתקבלים ושגגתו נמחלת‪,‬‬
       ‫ואותו חולה ניצל ושב למצבו הטוב ביותר‪ .‬אך דבר זה אינו נמשך לנצח‪,‬‬

                  ‫ואין לימוד זכות בלי הפסק לעד‪ ,‬אלא פעמיים שלוש‪( .‬שם‪.)13,‬‬
   359   360   361   362   363   364   365   366   367   368   369