Page 343 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 343
קרפפ :תוינימל יוגש ס חי -תּוינימה תואמוט ׀ 311
גם ההלכה " ַהַּמֶּפ ֶלת ְּבתֹוְך ַאְרָּב ִעים יֹום – ֵאי ָנּה ְט ֵמ ָאה ֵל ָדה; ֲא ִפּלּו ְּביֹום
ַא ְרָּב ִעים" (איסורי ביאה י,ב) מתבררת יותר כטומאה מינית ,ואינה ברורה כלל על
פי עקרון המוות (ראו שם) ,שהרי כפי שעולה מן התלמוד וההלכות איסורי
ביאה י,אְ" :ו ֵאין צּוַרת ַהָּו ָלד ִנ ְג ֶמֶרת ְל ָפחּות ֵמ ַאְרָּב ִעים יֹוםֶ ,א ָחד ַה ָּז ָכר ְו ֶא ָחד
ַהְּנ ֵק ָבה" ,כלומר ביום ארבעים יש כבר צורת זכר או נקבה ,ומתחיל הזיהוי
המיני של האדם114.
טומאת המחזור הטבעי (הנידה) והחריגה ממנו (הזבה)
טומאת הדם היוצא דם מן הרחם בין טבעי ומחזורי (נידה) בין לא טבעי
(זבה) .בזמן הזה ,אסור לבני הזוג לקיים יחסי אישות ,והאישה חייבת לטבול
בסוף "זמן נידתה" כדי להיטהר מטומאתה (ראו איסורי ביאה ד-ח) .הזבה שראתה
דם במשך שלושה ימים רצופים חייבת לספור שבעה ימי נקיים (בדומה
לזב) ,לטבול ולהיטהר ולהביא קורבן למקדש .יציאת דם באה בדרך כלל עם
תשומת לב ומּודעות ,והבהרתי לעיל שמדובר בהחלת טומאה בזיקה ייחודית
למקדש ,כדי לשמר את המקדש כמרחב נטול מיניות .אפשר להניח שפולחני
הפריון הנשיים ברקע קביעת הטומאה למקדש.
טומאה שכבת זרע
הפולחן
במצרים העתיקה היה פולחן לאל 'מין' ,אל הפוריות והפריון במיתולוגיה
המצרית (אין קשר למילה העברית 'מין') ,ואפשר להניח שגם הוא ברקע
קביעת הטומאה .חלק מהאמונות טוענות כי שכבת זרעו מפרה את האדמה,
את הנילוס ואת היבול ,ו ִפסלו מבליט את איבר המין .אחד האביזרים
ששימשו בפולחנו הוא חסת המצפן (שזוהתה כמרור המקראי ,)115ולדעת
החוקרים ,כנראה שנבחר צמח זה בשל המוהל החלבי הנוזל מקטימת
גבעוליו ,הדומה לנוזל הזרע116.
טומאת הזב
טומאה בעקבות הפרשה חולנית מאיבר המין הזכרי .לדעת הרמב"ם,
מדובר בטומאה שהיא תוצאה של מחלה בכלי הזרע 117.מותר לזב לקיים
יחסי אישות 118,מה שמוכיח שאין מדובר במחלה מידבקת 119,ולכן לא נראה
שהרמב"ם מדבר על הזיבה של ימינו .מדובר ביציאת נוזל הזרע מן הגוף
לא מתוך תאווה ,אכילה או הרהור וכדומה ,אלא עקב חולי מסוים .טומאת
הזיבה נקבעת רק לאחר שנצפתה פעמיים ברצף ,אך כבר בפעם הראשונה
