Page 340 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 340

‫‪ 308‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫נקרא לשלב זה השלב הראשון‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬מן התורה היא טובלת ומותרת‬
‫לבעלה‪ ,‬אך עדיין אסור לה להיכנס למקדש עוד שלושים ושלושה ימים‬
‫בלידת זכר ושישים ושישה ימים בלידת נקבה‪ ,‬והיא אף אסורה בתרומה‪.‬‬
‫ימים אלו נקראים "ימי טוהר" (זהו השלב השני)‪ .‬ביום האחרון של ימים‬
‫אלו היא טובלת‪ ,‬ולערב תטהר לתרומה‪ .‬אחר הימים הללו‪ ,‬אם היא רוצה‬
‫או צריכה לעלות למקדש (זהו השלב השלישי)‪ ,‬היא חייבת להביא קורבן‪,‬‬
‫ואפשר שתעשה זאת על ידי שליח‪ ,‬ורק לאחר מכן מותר לה להיכנס למקדש‬
‫ולאכול קורבנות‪ .‬בשלב השלישי היא נקראת "מחוסרת כפרה"‪ ,‬כמו הזב‬

                                   ‫והזבה (אלא שלגביהם אין שלב שני)‪.‬‬

                                                     ‫פולחן הפוריות‬
‫כרקע לטומאה אקדים את תמצית המחקר על "הלידה בפולחן בישראל‬
‫ובמזרח הקדום"‪ ,‬והדברים מאירים גם את הטומאות המיניות בהקשרן‬

                                                       ‫לרעיון הפולחן‪:‬‬

       ‫בחברות הקדומות עוררו האונ ּות המינית והפריון רגשות עזים‪,‬‬
       ‫במיוחד לגבי תפקידם ופעולתם של הזרע‪ ,‬ה ֶוסת והלידה‪ .‬היולדת‪,‬‬
       ‫שזה עתה הפגינה פוריות היתה פגיעה במיוחד‪ ,‬במונחים דתיים‪ .‬היא‬
       ‫משכה אליה את הכוחות ה ֶדמוניים‪ ,‬ששאיפתם היא לאבד את החיים‪.‬‬
       ‫אינטרפרטציה זו היא מאגית במידה מסוימת‪ ,‬ואפשר לטעון כנגדה‪ ,‬כי‬
       ‫המונותיאיזם איננו מאפשר את קיומה‪ .‬עם זאת‪ ,‬מצוי בפרק שלפנינו‬
       ‫מוטיב של סכנה‪ ,‬הקשור באימו של יילוד בן‪-‬יומו‪ ,‬ועל כך היא מורחקת‬

                               ‫מן המקדש ומחפצי הקודש למען טובת הקהילה‪.‬‬
       ‫הפחד מפני ֶדמונים מזיקים‪ ,‬התוקפים את החיים הצעירים שזה עתה‬
       ‫החלו‪ ,‬מתבטא בכתובות ארסלן טאש (‪ )Arslan Tash‬שנתגלו באסיה‬
       ‫הקטנה‪ ,‬ובטקסטים עתיקים אחרים‪ ,‬שזמנם תקופת המקרא‪ .‬הכרזת‬
       ‫הטומאה והפולחן הקשור בלידה נועדו להגן על האם ועל היילוד‪,‬‬

                                          ‫ולשמור על המקדש ועל הקהילה כולה‪.‬‬
       ‫[‪ ]...‬ייתכן כי הרחקתה של האם החדשה מן המקדש היא התשובה‬
       ‫לפולחני הפריון‪ ,‬שרווחו במזרח הקדום‪ .‬על האשה הפורייה נאסר‬
       ‫לקחת חלק בפולחן‪ ,‬לפני שיצרה ַח ִיץ מסוים בין הלידה ובין שיבתה‬
       ‫למקדש‪ ,‬באמצעות פרק זמן מוגדר וקורבן חטאת‪ .‬תהליך זה מהווה‬
       ‫ניגוד לפולחנים הפוליתיאיסטיים‪ ,‬כפי שהם באים על ביט ּו ָים‬
       ‫במיתולוגיה האוגריתית (סוף האלף השני לפה"ס)‪ .‬השאיפה‬
       ‫לפריון באוגרית הובעה בחגיגות פולחן באמצעות המחזת הקשר‬
   335   336   337   338   339   340   341   342   343   344   345