Page 342 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 342

‫‪ 310‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫ימים‪ ,‬לעומת שבעה ימים במי שיולדת זכר‪ ,‬הן על ידי חוקרים בני ימינו‬
‫הן על ידי מפרשי המקרא בימי הביניים‪ .‬מיטשם מנתחת את הטעם שניתן‬
‫להכפלת ימי הטומאה בלידת נקבה‪ ,‬שהבת עתידה להיטמא טומאת נידה‬
‫וטומאת לידה‪ .‬טעם זה נדחה על ידה‪ ,‬וטעמה ונימוקה עימה‪ ,‬מפני ש"מעולם‬
‫לא ראינו שנגזרה טומאה על אדם בגלל מקרה שעתיד לקרות לו בעתיד‪,‬‬
‫ובדידן טומאת נידה וטומאת לידה של הבת כשתתבגר"‪ 111.‬היא דוחה גם את‬
‫הטעמים התולים את ההבדל בהבדלים הפיזיולוגיים בין הריון זכר להריון‬
‫נקבה‪ ,‬בעקבות המחקר הרפואי‪ .‬לטענתה‪ ,‬הכפלת ימי הטומאה בלידת נקבה‬
‫היא תוצאה של טומאת זיבה אפשרית של התינוקת ובעקבותיה של האם‬

                                                  ‫היולדת המטפלת בה‪.‬‬
‫גישה אחרת היא שברית המילה עוצרת את ימי הטומאה‪ 112.‬לפי דרכנו‪ ,‬ולפי‬
‫התפיסה הנומינליסטית החברתית של הטומאה‪ ,‬אפשר ששמחת המילה ביום‬
‫השמיני והסיוע הניתן בה ליולדת על ידי כל בני המשפחה‪ ,‬הביאו לקיצור‬
‫זמן מנוחת היולדת בהשוואה לנקבה‪ ,‬ומשום כך מספר ימי הטומאה בלידת‬
‫הזכר‪ ,‬כמו גם מספר ימי הטהרה‪ ,‬קוצר לחצי‪ ,‬ונקבע שזמן טומאתה‪-‬מנוחתה‬
‫של היולדת בלידת זכר יימשך רק שבעה ימים‪ ,‬לעומת שבועיים בלידת‬
‫נקבה‪ ,‬כדי לאפשר לאם להשתתף בשמחת ברית המילה של בנה בלא לחשוש‬
‫שתטמא את המשתתפים בטקס המילה‪ .‬מטבעם של דברים‪ ,‬ובמרחבים של‬
‫משפחות גדולות‪ ,‬המאמץ להכנת הטקס אינו מוטל על היולדת‪ ,‬והיא פנויה‬

                                         ‫להשתתף בשמחת מילת בנה‪113.‬‬

                     ‫היולדת בניתוח קיסרי והמפלת ‪ -‬אינן טמאות‬

‫כמו בכל הטומאות המיניות‪ ,‬ההיבט של איברי המין מאפיין את טומאת‬
‫היולדת‪ ,‬שהרי מי שיולדת שלא דרך הנרתיק‪ ,‬אלא בניתוח קיסרי‪ ,‬והוא‬

                          ‫הנקרא "יוצא דופן"‪ ,‬אינה טמאה טומאת לידה‪:‬‬

       ‫י ֹו ֵצא ּ ֹד ֶפן – ֵאין ִא ּמ ֹו ְט ֵמ ָאה ֵל ָדה‪ְ ,‬ו ֵאין ל ֹו ְי ֵמי ֻט ְמ ָאה ִוי ֵמי ַט ֲה ָרה‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬
       ‫" ִא ׁ ּ ָשה ִּכי ַת ְז ִרי ַע ְו ָי ְל ָדה" (ויקרא יב‪,‬ב) – ַעד ׁ ֶש ֵּת ֵלד ִמ ָּמק ֹום ׁ ֶש ַּמ ְז ַר ַעת‪.‬‬
       ‫ַה ְּמ ַק ׁ ּ ָשה ְו ָי ְל ָדה ָו ָלד ֶ ּד ֶר ְך ּ ֹד ֶפן – ֲה ֵרי ַ ּדם ַה ּ ֹק ׁ ִשי ַה ָּבא ֶ ּד ֶר ְך ָה ֶר ֶחם ִזיב ּות‬
       ‫א ֹו ִנ ָ ּדה‪ְ ,‬ו ָדם ַה ּי ֹו ֵצא ֶ ּד ֶר ְך ַה ּ ֹד ֶפן ָט ֵמא‪ְ .‬ו ִאם לֹא ָי ָצא ָ ּדם ֶ ּד ֶר ְך ָה ֶר ֶחם –‬
       ‫ֲה ֵרי ָה ִא ׁ ּ ָשה ְטה ֹו ָרה‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ׁ ֶש ַה ָ ּדם ׁ ֶש ָּי ָצא ִמ ָ ּד ְפ ָנ ּה ָט ֵמא‪ֶ ׁ .‬ש ֵאין ָה ִא ׁ ּ ָשה‬

                               ‫ְט ֵמ ָאה ַעד ׁ ֶש ֵּי ֵצא ַמ ְד ֶוה ֶ ּד ֶר ְך ֶע ְר ָו ָת ּה‪( .‬איסורי ביאה י‪,‬ה)‬

‫הרי לנו לידה שהיא "מינית" רק כשהדם יוצא דרך אברי המין – עובדה הלכתית‬
   ‫שאינה יכולה להתברר מכוחו של טעם המוות של ריה"ל (ראו פרק ‪ ,7‬עמ' ‪.)214‬‬
   337   338   339   340   341   342   343   344   345   346   347