Page 333 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 333

‫ קרפפ ‪ :‬תוינימל יוגש ס חי ‪ -‬תּוינימה תואמוט ׀ ‪301‬‬

‫צדקיה בן כנענה ואחאב בן קוליה‪ ,‬שביקשו להכשיר את הזימה תוך ניצול‬
‫מעמדם‪ ,‬וטענו שהיא מצווה מאת ה' ואמצעי להתקרב אליו‪ ,‬כמו שנהגו‬
‫לעשות כומרי עבודה זרה‪ ,‬וכמו שנהגו לעשות נביאי השקר לדורותיהם‪,‬‬
‫כולל שבתאי צבי‪ ,‬המצווה על ניאוף ומשכב זכור תוך כדי שהוא לבוש‬
‫בטלית ומעוטר בתפילין‪" ,‬שתיקון גדול הוא עושה ומצווה רבה"‪ 84,‬וכמו‬
‫שעושים מנהיגים רוחניים ומורי דרך והגורו למיניהם בכל דור ודור‬
‫לפתאים הנלכדים ברשתם‪ ,‬בימים ההם כמו בזמן הזה‪ .‬ה ֵארוס‪ ,‬התשוקה‪,‬‬
‫שימש את עובדי העבודה הזרה ככוח מקודש‪ ,‬הן ככוח חינוכי ביחסי‬
‫מורה‪-‬תלמיד הן לקידום הכלכלה לפי דמיונם של עובדי עבודה זרה בזנות‬
‫פולחנית שהרמב"ם מתאר כאן‪ .‬גם במקדשי הגויים‪ ,‬בחגיגות מין מרובות‬
‫משתתפים‪ ,‬בעולם היווני‪ ,‬האורגיה הייתה טקס מלווה במין קבוצתי לכבוד‬

                                                ‫האל דיוניסוס‪ ,‬אל היין‪.‬‬

                                             ‫עצירה לפני הידרדרות‬

‫על המעצור בפני סחף זה‪ ,‬הרמב"ם רומז בדבריו בעניין התהליך הסוחף‬
‫המלווה את המשכיל ומציע לו‪" :‬שאם תעצור אצל הספק‪ ,‬ולא תוליך את‬
‫עצמך שולל להאמין שיש הוכחה לגבי מה שלא הוכח‪ ,‬ולא תיחפז ותידחף‬
‫ותפסוק לשלול את כל מה שלא הוכחה סתירתו‪ ,‬ולא תשאף להשיג את מה‬
‫שאינך יכול להשיג – אז תשיג את השלמות האנושית‪ ,‬ותהיה בדרגת ר'‬
‫עקיבה עליו השלום שנכנס בשלום ויצא בשלום בעיונו בדברים המטפיזיים‬
‫האלה" (מו"נ א‪,‬לב‪ .)2‬כשהאדם מתקרב אל הגבול‪ ,‬לא גבולו של המדע‪ ,‬אלא‬
‫מגבלתו של האדם‪ ,‬הוא חייב להמתין‪ ,‬שאם לא כן‪" :‬תשאף להשיג למעלה‬
‫מהשגתך [‪ – ]...‬תדמה לאלישע 'אחר'"‪ .‬ולא זו בלבד שלא תהיה שלם‪ ,‬אלא‬
‫גם תיעשה חסר מכל חסר‪ ,‬ויארעו לך אז השתלטות הדמיונות והנטייה לעבר‬
‫החסרונות והתועבות והרעות" (שם ‪ .)3‬ואכן‪ ,‬התלמוד מתאר את אלישע בן‬
‫אבויה‪ ,‬המכונה "אחר"‪ ,‬כמי שלא יצא בשלום מן הפרדס‪ :‬הוא נתאכזב‪ ,‬פרק‬
‫כל עול ויצא לחפש זונה לשכב עמה‪ .‬ובלשון התלמוד‪" :‬נפק אחר לתרבות‬

                            ‫רעה‪ .‬נפק אשכח זונה‪ ,‬תבעה" (בבלי חגיגה טו‪,‬א)‪.‬‬

                   ‫הקדושה והטהרה‬

‫המונח קדושה‪ ,‬כמו בשמו של ספר קדושה‪ 85,‬מסמל בעיני הרמב"ם את‬
‫הפרישות מדרכי הגויים ומתפיסתם‪ ,‬ולמעשה את הפרישות מן החומר‪ .‬וכמו‬
‫שראינו לעיל‪ ,‬הרמב"ם חוזר ומדגיש שהמיניות אינה מהותו של האדם‪,‬‬
‫ולשון הקודש קרויה כך רק מפני שאין בה מונחים מיניים מפורשים‪ 86.‬כמו‬
   328   329   330   331   332   333   334   335   336   337   338