Page 331 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 331
קרפפ :תוינימל יוגש ס חי -תּוינימה תואמוט ׀ 299
עד שזנו עם נשי חבריהם וחסידיהם ,עד שפרסמם ה' כמו שחשף
חרפת אחרים ,ושרף אותם מלך בבל כמו שביאר ירמיה ואמרּ [" :כֹה
ָא ַמר ה' ְצ ָבא ֹות ֱאלֹ ֵהי ִי ְ ׂש ָר ֵאל ֶאל ַא ְח ָאב ֶּבן ק ֹו ָל ָיה ְו ֶאל ִצ ְד ִק ָּיה ּו ֶבן ַמ ֲע ֵ ׂש ָיה
ַה ִּנ ְּב ִאים ָל ֶכם ִּב ׁ ְש ִמי ׁ ָש ֶקר ִה ְנ ִני ֹנ ֵתן ֹא ָתם ְּב ַיד ְנב ּו ַכ ְד ֶרא ַּצר ֶמ ֶל ְך ָּב ֶבל ְו ִה ָּכם
ְל ֵעי ֵני ֶכםְ ].ו ֻל ַּקח ֵמ ֶהם ְק ָל ָלה ְלכֹל ָּגל ּות ְיה ּו ָדה ֲא ׁ ֶשר ְּב ָב ֶבל ֵלא ֹמר ְי ִ ׂש ְמ ָך ה'
ְּכ ִצ ְד ִק ָּיה ּו ּו ְכ ֶא ָחב ֲא ׁ ֶשר ָק ָלם ֶמ ֶל ְך ָּב ֶבל ָּב ֵא ׁשַ .י ַען ֲא ׁ ֶשר ָע ׂש ּו ְנ ָב ָלה ְּב ִי ְ ׂש ָר ֵאל
ַו ְי ַנ ֲאפ ּו ֶאת ְנ ׁ ֵשי ֵר ֵעי ֶהם ַו ְי ַד ְּבר ּו ָד ָבר ִּב ׁ ְש ִמי ׁ ֶש ֶקר ֲא ׁ ֶשר ל ֹוא ִצ ִּוי ִתם ְו ָא ֹנ ִכי
ַה ּי ֹו ֵד ַע ָו ֵעד ְנ ֻאם ה'" (ירמיהו כט,כא-כג) .הבן את המטרה הזאת( .מו"נ ב,מ)7
פסקה זו ,החותמת את הפרק ,באה מיד לאחר הקביעה בפעם הראשונה
אודות חרפת מין ,ובלשונו של הרמב"ם שם" :זניחת התענוגות הגופניים
והזלזול בהם ,שזו תחילת דרגות אנשי המדע ,וכל שכן הנביאים; ובמיוחד
החוש שהוא חרפה לנו ,כמו שציין אריסטו ,ובפרט זוהמת יחסי המין".
ההקשר שהדברים באים בו מסייע להבנת דבריו.
מן הפאתוס לתשוקה המינית
אין פסול ביחסי אישות ,ואין ה' שונא את הגוף (שמונה פרקים ,פרק ד) ,אך כשמדובר
בנבואה ,הפאתוס ושפעת החוויה עלולים לטשטש את התבונה ולהסיט אותה
מייעודה בכוח אדיר .הדמיון משמש בנבואה ככוח פעיל הכרחי וחשוב .הוא
מאפשר לנביא לא רק לדבר אל ההמון במשל ,אלא בעיקר לחוות את הנבואה
במשל ,בציור אסוציאטיבי עז ,בתשוקה רבת עוצמה אל ה' ,כמו שמתאר
הנביא ירמיהוְ" :ו ָה ָיה ְב ִלִּבי ְּכ ֵאׁש ּבֹ ֶעֶרת ָע ֻצר ְּב ַע ְצמֹ ָתיְ ,ו ִנ ְל ֵאי ִתי ַּכ ְל ֵכל ְוֹלא
אּו ָכל" 78,אש המטלטלת את האדם בסערת נפשְ" ,והֹו ִדי ֶנ ְהַּפְך ָע ַלי ְל ַמְׁש ִחית
ְוֹלא ָע ַצְר ִּתי ּ ֹכ ַח" 79.ובנוסף חווית הנבואה גם מענגת ביותר ,עם היותה
מפחידה (איוב ד,יד-טו; ואף בראשית טו,יב) ,כפי שהעיד יחזקאל הנביא – ועוד על
נבואת פורענות (!) – " ַו ְּת ִהי ְּב ִפי ִּכ ְד ַבׁש ְל ָמתֹוק" (יחזקאל ג,ג) .אם האדם אינו
יודע לעצור את עצמו ,הוא עלול להילכד בתבערת הגוף ,לקדש את החוויה
המינית ולהתמכר לה .מטעם זה ,הימשכות הלב אחר המיניות היא הביטוי
המובהק לשקיעה בתחום החברתי-דמיוני ,תחום ה"מפורסמות" ,שאירעה
לאדם וחוה כפי שכתב הרמב"ם ברמזים במורה הנבוכים ב,ל.
זאת היא הסכנה הגדולה לנביא ,והיא גם הסכנה הגדולה בכל קרבה
אל הקודש ,ומשום כך יש להתרחק ממנה .הרמב"ם אומר זאת בפירוש
באזכור הראשון (ב,לו ,)7שחרג בו ממהלך הפרק כדי להעביר מסר חשוב:
"התגלגלנו לדבר על מה שאינו מן המטרה אך יש בו צורך עבורה ,כי רוב
מחשבותיהם של המצטיינים מאנשי החכמה טרודות בהנאות החוש הזה
