Page 327 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 327

‫ קרפפ ‪ :‬תוינימל יוגש ס חי ‪ -‬תּוינימה תואמוט ׀ ‪295‬‬

              ‫האזכור השלישי‪ :‬דחפי החומר הבאים לידי זנות‬

‫האזכור השלישי של חרפת המין ב"מורה הנבוכים" נמצא במובהק בחלק‬
    ‫השלישי (פרק ח)‪ .‬נביא אותו בכל ההקשרים שהוא נזכר בהם (פסקאות ‪:)8-6‬‬

       ‫וכל אימת שדחפי החומר מביאים אותו [=את האדם] לטינופו‬
       ‫ולחרפתו המפורסמת (של החומר) יתייסר על מה שנקלע אליו‪,‬‬
       ‫ויבוש וייכלם על מה שנתנסה בו‪ .‬והוא שואף למעט באותה בושה‬
       ‫ככל יכולתו ולהישמר ממנה בכל אופן אפשרי‪ .‬כמו אדם שהמלך‬
       ‫כעס עליו וציווה עליו להעביר זבל ממקום למקום כדי להשפילו‪.‬‬
       ‫אותו אדם ישאף ככל יכולתו להסתתר במהלך אותה השפלה‪ ,‬ואולי‬
       ‫יעביר דבר מועט למקום קרוב‪ ,‬שמא לא יתלכלכו ידיו ולא בגדיו ולא‬
       ‫יראהו אדם‪ .‬כך עושה בן החורין‪ .‬אך העבד ישמח בכך‪ ,‬ויחשוב שלא‬
       ‫הועמס עליו טורח גדול‪ ,‬ויטיל את כל גופו לאותו זבל ולכלוך‪ ,‬ויטנף‬
       ‫את פניו וידיו‪ ,‬ויעביר (את הזבל) בפרהסיה כשהוא צוחק ושמח‬

                                                                         ‫ומוחא כפיו‪.‬‬
       ‫כך מצביהם של בני האדם‪ .‬יש מבני האדם אנשים כמו שאמרנו‪,‬‬
       ‫החושבים את כל דחפי החומר כחרפה וגנות ופחיתויות שהתחייבו‬
       ‫בהכרח‪ ,‬ובפרט חוש המישוש שהוא חרפה לנו כמו שציין אריסטו‪,‬‬
       ‫שבגללו אנו להוטים אחר אכילה ושתייה וקיום יחסי מין‪ .‬ראוי למעט‬
       ‫בכך ככל האפשר‪ ,‬ולעשותו בסתר‪ ,‬ולהתייסר מעשייתו‪ ,‬ולא לדבר‬
       ‫על כך ולא להרחיב עליו דברים‪ ,‬ולא להתקבץ לדברים אלה‪ 65.‬אלא‬
       ‫יהיה האדם מושל על כל הדחפים האלה‪ ,‬ממעט בהם ככל האפשר‪,‬‬
       ‫ולא עוסק בהם אלא כפי ההכרח בלבד‪ ,‬ויציב את תכליתו – תכלית‬
       ‫האדם באשר הוא אדם‪ ,‬שהיא תפיסת המושכלות ותו לא‪ ,‬שהחשובה‬

                                             ‫והנכבדה בהן היא השגת האלוה [‪]...‬‬
       ‫אך האחרים‪ ,‬המוסתרים מה'‪ ,‬והם אספסוף הבורים – עשו ההפך מכך‪:‬‬
       ‫ביטלו כל מחשבה והתבוננות במושכלות‪ ,‬ועשו לתכליתם את אותו‬
       ‫החוש שהוא חרפתנו הגדולה‪ ,‬כלומר חוש המישוש‪ .‬אין הם חושבים‬
       ‫ולא מעסיקים את דעתם אלא באכילה ויחסי מין ותו לא‪ ,‬כמו שהתבאר‬

            ‫על היותם של פורקי העול שטופים באכילה ובשתייה וביחסי מין;‬
       ‫[שתייה] נאמר‪ְ " :‬ו ַגם ֵא ֶּלה ַּב ַּי ִין ׁ ָשג ּו ּו ַב ׁ ּ ֵש ָכר ָּתע ּו‪ּ [ ,‬כֹ ֵהן ְו ָנ ִביא‪ָ ׁ 66‬שג ּו ַב ׁ ּ ֵש ָכר‬

            ‫ִנ ְב ְלע ּו ִמן ַה ַּי ִין ָּתע ּו ִמן ַה ׁ ּ ֵש ָכר ׁ ָשג ּו ָּב ֹר ֶאה ָּפק ּו ְּפ ִלי ִל ָּיה]" (ישעיהו כח‪,‬ז)‪,‬‬
        ‫[אכילה] ונאמר‪ִּ " :‬כי ָּכל ׁ ֻש ְל ָחנ ֹות ָמ ְלא ּו ִקיא ֹצ ָאה [ ְּב ִלי ָמק ֹום]" (שם‪,‬ח)‪67 ,‬‬
       ‫[מיניות] ונאמר‪ְ " :‬ו ָנ ׁ ִשים ָמ ׁ ְשל ּו ב ֹו" (שם ג‪,‬יב) – ההפך ממה שנדרש מהם‬
       ‫מראשית היצירה‪ְ " :‬ו ֶאל ִאי ׁ ֵש ְך ְּת ׁש ּו ָק ֵת ְך ְוה ּוא ִי ְמ ׁ ָשל ָּב ְך" (בראשית ג‪,‬טז)‪ .‬הוא‬
   322   323   324   325   326   327   328   329   330   331   332