Page 327 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 327
קרפפ :תוינימל יוגש ס חי -תּוינימה תואמוט ׀ 295
האזכור השלישי :דחפי החומר הבאים לידי זנות
האזכור השלישי של חרפת המין ב"מורה הנבוכים" נמצא במובהק בחלק
השלישי (פרק ח) .נביא אותו בכל ההקשרים שהוא נזכר בהם (פסקאות :)8-6
וכל אימת שדחפי החומר מביאים אותו [=את האדם] לטינופו
ולחרפתו המפורסמת (של החומר) יתייסר על מה שנקלע אליו,
ויבוש וייכלם על מה שנתנסה בו .והוא שואף למעט באותה בושה
ככל יכולתו ולהישמר ממנה בכל אופן אפשרי .כמו אדם שהמלך
כעס עליו וציווה עליו להעביר זבל ממקום למקום כדי להשפילו.
אותו אדם ישאף ככל יכולתו להסתתר במהלך אותה השפלה ,ואולי
יעביר דבר מועט למקום קרוב ,שמא לא יתלכלכו ידיו ולא בגדיו ולא
יראהו אדם .כך עושה בן החורין .אך העבד ישמח בכך ,ויחשוב שלא
הועמס עליו טורח גדול ,ויטיל את כל גופו לאותו זבל ולכלוך ,ויטנף
את פניו וידיו ,ויעביר (את הזבל) בפרהסיה כשהוא צוחק ושמח
ומוחא כפיו.
כך מצביהם של בני האדם .יש מבני האדם אנשים כמו שאמרנו,
החושבים את כל דחפי החומר כחרפה וגנות ופחיתויות שהתחייבו
בהכרח ,ובפרט חוש המישוש שהוא חרפה לנו כמו שציין אריסטו,
שבגללו אנו להוטים אחר אכילה ושתייה וקיום יחסי מין .ראוי למעט
בכך ככל האפשר ,ולעשותו בסתר ,ולהתייסר מעשייתו ,ולא לדבר
על כך ולא להרחיב עליו דברים ,ולא להתקבץ לדברים אלה 65.אלא
יהיה האדם מושל על כל הדחפים האלה ,ממעט בהם ככל האפשר,
ולא עוסק בהם אלא כפי ההכרח בלבד ,ויציב את תכליתו – תכלית
האדם באשר הוא אדם ,שהיא תפיסת המושכלות ותו לא ,שהחשובה
והנכבדה בהן היא השגת האלוה []...
אך האחרים ,המוסתרים מה' ,והם אספסוף הבורים – עשו ההפך מכך:
ביטלו כל מחשבה והתבוננות במושכלות ,ועשו לתכליתם את אותו
החוש שהוא חרפתנו הגדולה ,כלומר חוש המישוש .אין הם חושבים
ולא מעסיקים את דעתם אלא באכילה ויחסי מין ותו לא ,כמו שהתבאר
על היותם של פורקי העול שטופים באכילה ובשתייה וביחסי מין;
[שתייה] נאמרְ " :ו ַגם ֵא ֶּלה ַּב ַּי ִין ׁ ָשג ּו ּו ַב ׁ ּ ֵש ָכר ָּתע ּוּ [ ,כֹ ֵהן ְו ָנ ִביאָ ׁ 66שג ּו ַב ׁ ּ ֵש ָכר
ִנ ְב ְלע ּו ִמן ַה ַּי ִין ָּתע ּו ִמן ַה ׁ ּ ֵש ָכר ׁ ָשג ּו ָּב ֹר ֶאה ָּפק ּו ְּפ ִלי ִל ָּיה]" (ישעיהו כח,ז),
[אכילה] ונאמרִּ " :כי ָּכל ׁ ֻש ְל ָחנ ֹות ָמ ְלא ּו ִקיא ֹצ ָאה [ ְּב ִלי ָמק ֹום]" (שם,ח)67 ,
[מיניות] ונאמרְ " :ו ָנ ׁ ִשים ָמ ׁ ְשל ּו ב ֹו" (שם ג,יב) – ההפך ממה שנדרש מהם
מראשית היצירהְ " :ו ֶאל ִאי ׁ ֵש ְך ְּת ׁש ּו ָק ֵת ְך ְוה ּוא ִי ְמ ׁ ָשל ָּב ְך" (בראשית ג,טז) .הוא
