Page 325 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 325
קרפפ :תוינימל יוגש ס חי -תּוינימה תואמוט ׀ 293
ההפניה הראשונה לדברי אריסטו מכוונת לספרו אתיקה ניקומאכית ,וזה
לשונו" :החוש אשר בו קשורה ההתמכרות לתאוות הוא החוש הנמצא
ליותר יצורים מכל חוש אחר .ונראה שצודקים המגנים אותו ,כי הוא נמצא
לנו לא כבני-אדם ,כי אם כבעלי חיים" 49.ההפניה השנייה לדברי אריסטו
מכוונת לתחילת הפרק 50.כבר בשלב זה ,ניתן לראות שאריסטו אינו מתבטא
בקיצוניות ,ואינו אומר כרמב"ם" ,החוש הזה הוא חרפה לנו" ,ואדון בעניין
זה לאחר האזכור הרביעי.
הרמב"ם מביא בפירוש המשנה תובנה בעניין התאווה המינית ,וכולל
אותה במונח "סתרי עריות" :מטרת התאווה המינית אינה התאווה כשהיא
לעצמה ,אלא היא באה לקיום האנושות" ,העמדת הזרע"" ,והראיה הברורה
לכך הפסקת התאווה והיעדר ההנאה אחר יציאת שכבת הזרע ,כי למען זה
בלבד נתעוררו הטבעים .ואלו הייתה המטרה התענוג ,כי אז הייתה ממשיכה
ההנאה כל זמן שירצה האדם ליהנות .ואין הדבר כן" (פה"מ סנהדרין ז,ד) .תובנה
זו של הרמב"ם עדיין אינה מייחדת את המיניות ,שהרי תופעה דומה ,הפסקת
התאווה אחר מילוי החסר ,קיימת גם באכילה ובשתייה .הרב קאפח מביא
על אתר פירוש קדמון המבהיר את ייחודיותה של תאוות המין ,בשונה מכל
תאווה אחרת דוגמת האכילה והשתייה ושאר הנאות הגוף ,שהאדם יכול
לחשוב ולהגות בשעה שהוא עוסק בהן ,בשעת השיא המיני ,שעת הוצאת
הזרע ,אין האדם יכול לחשוב ,ו"נמצא שהיא תכלית התאוות הגופניות
והיא הקצה האחרון שבתכלית השפלות" 51.זהו פירוש נוקב וחד של "סתרי
עריות" ,העומד על ייחודיותה של המיניות ,ולוכד את הרגע המיוחד של
הוצאת הזרע וההשפעות הנלוות אליו.
האזכור השני :בחינת נביא השקר וזוהמת הנחש
האזכור השני של חרפת המין במורה הנבוכים בא בזיקה לתכונות נביא
השקר ,הנמשך אחר תשוקותיו ,ובייחוד אחר התשוקה המינית:
סימנך הגדול ביותר הוא זניחת התענוגות הגופניים והזלזול בהם ,שזו
תחילת דרגות אנשי המדע ,וכל שכן הנביאים; ובמיוחד החוש שהוא
חרפה לנו ,כמו שציין אריסטו ,ובפרט זוהמת יחסי המין( .מו"נ ב,מ)6
הרמב"ם מדגים את הבנתו במעשיהם של שני נביאי שקר ,צדקיה בן מעשיה
ואחאב בן קוליה ,שנאפו עם נשי רעיהם .בהמשך ארחיב לגבי טיעוניהם.
"ובפרט זוהמת יחסי המין" – לדעתי ,התרגום 'זוהמה' מדויק ביותר 52,ומאפשר
