Page 320 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 320

‫‪ 288‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫הדבר החשוב בענייננו הוא שפרשת העריות מדגישה את ההבדל בין ישראל‬
‫לגויים (ויקרא יח‪,‬כד‪-‬ל)‪ .‬כלומר המחשבה שרווחה בין הגויים הייתה שמדובר‬
‫במנהגים לגיטימיים‪ ,‬כעולה מן הפסוקים שבתחילת פרשת העריות (ויקרא יח‪,‬ג)‪:‬‬
‫"ְּכ ַמ ֲעֵׂשה ֶאֶרץ ִמ ְצַר ִים ֲאֶׁשר ְיַׁש ְב ֶּתם ָּבּה ֹלא ַת ֲעׂשּו‪ּ ,‬ו ְכ ַמ ֲעֵׂשה ֶאֶרץ ְּכ ַנ ַען ֲאֶׁשר ֲא ִני‬
‫ֵמ ִביא ֶא ְת ֶכם ָׁשָּמה ֹלא ַת ֲעׂשּו ּו ְב ֻחּ ֹק ֵתי ֶהם ֹלא ֵת ֵלכּו"‪ 30.‬ההבדל הזה הוא הדבר‬
‫המובחן ברמב"ם לגבי האיסורים הללו‪ ,‬שהוא כולל אותם בעקבות המקרא‬
‫בספר קדושה‪ ,‬כלשונו בהקדמה למשנה תורה‪ ,‬בדברו על מבנה הספר‪ֵ " :‬ס ֶפר‬
‫ֲח ִמיִׁשי – ֶא ְכֹלל ּבֹו ִמ ְצוֹות ֶׁשְּל ִביאֹות ֲאסּורֹות ּו ִמ ְצוֹות ֶׁשְּל ַמ ֲא ָכלֹות ֲאסּורֹות‪ְ ,‬ל ִפי‬
‫ֶׁשִּבְׁש ֵני ִע ְנ ָי ִנים ָה ֵאּלּו ִק ְּדָׁשנּו ַהָּמקֹום ְו ִה ְב ִּדי ָלנּו ִמן ָה ֻאּמֹות‪ָּ ,‬ב ֲעָריֹות ּו ְב ַמ ֲא ָכלֹות‬
‫ֲאסּורֹות‪ּ ,‬ו ִבְׁש ֵני ֶהם ֶנ ֱא ַמר‪ָ ' :‬ו ַא ְב ִּדל ֶא ְת ֶכם ִמן ָה ַעִּמים' (ויקרא כ‪,‬כו); ' ֲאֶׁשר ִה ְב ַּד ְל ִּתי‬

             ‫ֶא ְת ֶכם ִמן ָה ַעִּמים' (שם כ‪,‬כד)‪ְ .‬ו ָק ָרא ִתי ֵׁשם ֵס ֶפר ֶזה ֵס ֶפר ְק ֻדׁ ָּשה"‪31.‬‬
‫כל עניין שיש לו זיקה לזנות‪ ,‬מורחק במקרא ממקדש ישראל‪ ,‬שנאמר‪ֹ" :‬לא‬
‫ָת ִביא ֶא ְת ַנן זֹו ָנה ּו ְמ ִחיר ֶּכ ֶלב ֵּבית ה' ֱאֹל ֶהיָך ְל ָכל ֶנ ֶדר‪ִּ ,‬כי תֹו ֲע ַבת ה' ֱאֹל ֶהיָך ַּגם‬

                                                  ‫ְׁש ֵני ֶהם" (דברים כג‪,‬יט)‪32.‬‬
‫ישעיהו מציין את הקשר בין זבחים וזנות " ַעל ַהר ָּגבַֹּה ְו ִנׂ ָּשא ַׂש ְמ ְּת ִמְׁשָּכ ֵבְך ַּגם‬
‫ָׁשם ָע ִלית ִל ְזּבֹ ַח ָז ַבח" (ישעיהו נז‪,‬ז)‪ .‬יחזקאל מציין במפורש את הקשר העז בין‬
‫טומאה מקדש וזנות‪ ,‬כפי שהבאנו בפרק השביעי (לעיל עמ' ‪ .)227‬שתי הנבואות‬
‫על הזנות המינית באות בספר יחזקאל בלשון שהיא מן הבוטות והתקיפות‬
‫ביותר במקרא‪ ,‬ואין כדוגמתן בנבואות שאר הנביאים‪ .‬הראשונה (פרק טז) יש‬
‫בה תיאור מיני עז ובוטה של תועבות ירושלים‪ ,‬שהמעבר בו בין משל ונמשל‬
‫לעיתים אינו ברור‪ ,‬וגם לא המעבר מתיאור מציאות לדימוי‪ַ" :‬ו ִּת ְק ִחי ְּכ ֵלי‬
‫ִת ְפ ַאְר ֵּתְך ִמ ְּז ָה ִבי ּו ִמַּכ ְסִּפי ֲאֶׁשר ָנ ַת ִּתי ָלְך‪ַ ,‬ו ַּת ֲעִׂשי ָלְך ַצ ְל ֵמי ָז ָכר ַו ִּת ְז ִני ָבם" (פסוק‬
‫יז)‪ .‬הזיקה בין הפולחן המיני לפולחן המוות מובעת בפסוקים הבאים לאחריו‬
‫(כ‪-‬כה)‪ַ" :‬ו ִּת ְק ִחי ֶאת ָּב ַנ ִיְך ְו ֶאת ְּבנֹו ַת ִיְך ֲאֶׁשר ָי ַל ְד ְּת ִלי‪ַ ,‬ו ִּת ְזָּב ִחים ָל ֶהם ֶל ֱאכֹול ַה ְמ ַעט‬
‫ִמ ַּת ְזנּו ָת ִיְך‪ַ .‬ו ִּתְׁש ֲח ִטי ֶאת ָּב ָני‪ַ ,‬ו ִּת ְּת ִנים ְּב ַה ֲע ִביר אֹו ָתם ָל ֶהם‪ְ .‬ו ֵאת ָּכל ּתֹו ֲעבֹ ַת ִיְך‬
‫ְו ַת ְז ֻנ ַת ִיְך [‪ֶ ]...‬אל ָּכל רֹאׁש ֶּדֶרְך ָּב ִנית ָר ָמ ֵתְך‪ַ ,‬ו ְּת ַת ֲע ִבי ֶאת ָי ְפ ֵיְך ַו ְּת ַפׂ ְּש ִקי ֶאת ַר ְג ַל ִיְך‬
‫ְל ָכל עֹו ֵבר ַו ַּתְרִּבי ֶאת ַּת ְזנּו ָת ִיְך"‪ .‬בנבואה זו‪ ,‬כפי שאראה להלן‪ 33,‬באים פרטים‬

            ‫השופכים אור על משמעותו של המונח "נחש" במורה הנבוכים‪.‬‬
‫גם בנבואה השנייה (פרק כג)‪ ,‬הנביא אומר שש פעמים שהזנות היא בגדר‬
‫טומאה‪ַ" 34:‬וָּיבֹאּו ֵא ֶלי ָה ְב ֵני ָב ֶבל ְל ִמְׁשַּכב ּדִֹדים‪ַ ,‬ו ְי ַטְּמאּו אֹו ָתּה ְּב ַת ְזנּו ָתם‬
‫ַו ִּת ְט ָמא ָבם ַו ֵּת ַקע ַנ ְפָׁשּה ֵמ ֶהם‪ַ .‬ו ְּת ַגל ַּת ְזנּו ֶתי ָה ַו ְּת ַגל ֶאת ֶעְרָו ָתּה [‪ַ ]...‬ו ַּתְרֶּבה ֶאת‬
‫ַּת ְזנּו ֶתי ָה [‪ַ ]...‬ו ַּת ְעְּג ָבה ַעל ִּפ ַל ְגֵׁשי ֶהם‪ֲ ,‬אֶׁשר ְּבַׂשר ֲחמֹוִרים ְּבָׂשָרם ְו ִזְר ַמת סּו ִסים‬
‫ִז ְר ָמ ָתם" (יז‪-‬כ)‪" .‬בשר" היא לשון נקייה לציון איבר המין‪ 35,‬ו"זרמה" מציינת‬
‫את הזרע הזורם‪ .‬המקרא כורך את הזנות עם פולחן המוות‪ִּ" :‬כי ִנ ֵאפּו ְו ָדם‬
   315   316   317   318   319   320   321   322   323   324   325