Page 317 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 317

‫ קרפפ ‪ :‬תוינימל יוגש ס חי ‪ -‬תּוינימה תואמוט ׀ ‪285‬‬

       ‫ְו ׁש ֹו ֶתה – ָי ֵתר ִמ ֶּזה ִּת ְה ֶיה ַא ֲה ַבת ה' ְּב ֵלב א ֹו ֲה ָביו‪ׁ ,‬ש ֹו ִגין ָּב ּה ָּת ִמיד‪ְּ ,‬כמ ֹו‬
       ‫ׁ ֶש ִ ּצ ָּונ ּו‪ְּ " :‬ב ָכל ְל ָב ְב ָך ּו ְב ָכל ַנ ְפ ׁ ְש ָך ּו ְב ָכל ְמ ֹא ֶד ָך"‪ְ .‬וה ּוא ׁ ֶש ׁ ּ ְשלֹ ֹמה א ֹו ֵמר ֶ ּד ֶר ְך‬
       ‫ָמ ׁ ָשל‪ִּ " :‬כי ח ֹו ַלת ַא ֲה ָבה ָא ִני" (שיר השירים ב‪,‬ה)‪ְ .‬ו ָכל ׁ ִשיר ַה ׁ ּ ִשי ִרים ָמ ׁ ָשל ה ּוא‬

                                                                  ‫ְל ִע ְנ ָין ֶזה‪( .‬תשובה י‪,‬ג)‬

‫התשוקה כשהיא לעצמה היא מניע מכונן ויסודי בדרך החיים אל האמת‪.‬‬
‫הרמב"ם אף יוצר זיקה בין אהבת ה' לאהבת אישה‪ ,‬בין דעת האל לאהבה‬
‫החובקת את כל חיי האדם‪ .‬וראוי לשים לב לרצף התיאורים המעצימים את‬
‫החוויה‪ֶׁ" ,‬שּיֹא ַהב [‪ַ ]...‬א ֲה ָבה" "ְּגדֹו ָלה"‪ְ " ,‬י ֵתָרה"‪ַ" ,‬רָּבה"‪ַ " ,‬ע ָּזה" " ַעד ְמאֹד"‪,‬‬
‫ובייחוד בדברי הרמב"ם‪ ,‬הידוע בחסכנותו במילים‪ ,‬שלא נהג לכתוב שירה‬

                                             ‫או פיוט בהשתפכות הנפש‪.‬‬
‫את החשק הגדול‪ ,‬הרמב"ם מייחד לדעת האל‪ .‬על הפסוק "ִּכי ִבי ָחַׁשק‬
‫ַו ֲא ַפְּל ֵטהּו‪ֲ ,‬אַׂשְּג ֵבהּו ִּכי ָי ַדע ְׁש ִמי" (תהילים צא‪,‬יד)‪ ,‬הוא אומר‪" :‬משמעות ידיעת‬
‫השם היא הׂשגתו [‪ ]...‬שהאהבה המופלגת עד שלא תישאר מחשבה על דבר‬
‫אחר מלבד אותו אהוב‪ ,‬היא החשק" (מו"נ ג‪,‬נא‪ .)27‬התשוקה לדעת מניעה את‬

                                      ‫האדם‪ ,‬ומניעה את כל המציאות‪20.‬‬
‫לא רק את האהבה מציע הרמב"ם להפנות לאהבת האל אלא גם את התשוקה‪.‬‬
‫הדבר בא לידי ביטוי במאמר התלמודי שהרמב"ם מביאו במורה הנבוכים‬
‫ומפרש אותו בלשון זה‪ְ " :‬י ֵתָרה ִמָּכל זֹאת ָא ְמרּו‪ַ :‬י ְפ ֶנה ַע ְצמֹו ּו ַמ ֲחַׁש ְבּתֹו ְל ִד ְבֵרי‬

                                                               ‫ּתֹו ָרה"‪:‬‬

       ‫[‪ ]...‬ושאם האדם חווה קישוי [של איבר המין] שלא בכוונה עליו להפנות‬
       ‫את דעתו למחשבה אחרת ולהתבונן בדבר אחר עד שיעבור אותו‬

                                                                                ‫קישוי‪.‬‬
       ‫אמרו החכמים ז"ל בדברי המוסר שלהם‪ ,‬המביאים את אנשי המעלה‬
       ‫לשלמות‪" :‬בני‪ ,‬אם פגע בך מנוול זה – ַּכ ֵּלה ּו‪ 21‬לבית המדרש; אם ברזל‬
       ‫הוא – נמוח‪ ,‬ואם אבן הוא – מתפוצץ‪ ,‬שנאמר‪ֲ ' :‬הל ֹוא כֹה ְד ָב ִרי ָּכ ֵא ׁש‬
       ‫ְנ ֻאם ה' [ ּו ְכ ַפ ִּטי ׁש ְי ֹפ ֵצץ ָס ַלע]' (ירמיהו כג‪,‬כט)" (בבלי סוכה נב‪,‬ב; קידושין ל‪,‬ב)‪.‬‬
       ‫הוא אומר לבנו כמטיף מוסר‪ :‬אם חווית קישוי ואתה סובל – לך לבית‬

             ‫המדרש‪ :‬קרא והתווכח‪ ,‬שאל וישאלוך‪ ,‬וסבל זה יעבור בלי ספק‪.‬‬
                         ‫התפעל מדבריו "מנוול זה" – ואיזה ניוול! (מו"נ ג‪,‬מט‪22)21‬‬

‫המרחב של בית המדרש נטול המיניות‪ ,‬שהדיון והתבונה שולטים בו‪ ,‬מחליש‬
‫את הגירוי המיני באופן מוחלט ומכריע‪ .‬בית המדרש‪ ,‬כמו בית המקדש‪ ,‬הוא‬

                              ‫מרחב נטול מעשים מיניים מכל סוג שהוא‪.‬‬
   312   313   314   315   316   317   318   319   320   321   322