Page 328 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 328
296׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
תיאר גם את גודל תאוותנותם ,ואמרִ " :אי ׁש ֶאל ֵא ׁ ֶשת ֵר ֵעה ּו ִי ְצ ָהל ּו"
(ירמיהו ה,ח) 68,ואמרִּ " :כי ֻכ ָּלם ְמ ָנ ֲא ִפים [ ֲע ֶצ ֶרת ּ ֹב ְג ִדים]" (שם ט,א).
בפסקה הראשונה ,הרמב"ם מדמה את האכילה והשתייה ויחסי המין של
האדם הנעלה לנשיאת זבל ,שהכול רוצים להיפטר ממנו .בפסקה השנייה,
הרמב"ם מדגיש שהתשוקות החומריות הללו אינן מהותו של האדם ,ואין הן
יעדם של כינוסים חברתיים .בפסקה השלישית ,הוא דן בעניין ההתמכרות
למעוררי התשוקה בשתייה (יין) ,באכילה ("שולחנות") וביחסי מין (נשים).
וקושר בין המשל (האישה כחומר) 69ובין הנמשל (תאוות הנשים) ,שחברתן
מביאה לשחיתות חברתית במעשי זנות ומעשי הניאוף בזיקה לנבואות
השקר ,בדומה למה שאמר בסוף האזכור השני בעניין נביאי השקרַ" :ו ְי ַנ ֲאפּו
ֶאת ְנֵׁשי ֵר ֵעי ֶהם" .מכל מקום ,נראה מכל ההקשרים שהבאנו ,שהרמב"ם סבור
שהתאווה המינית היא שיא התאוות ,יותר מן האכילה והשתייה.
בהמשך הפרק הרמב"ם מציין את ייחודה של לשון הקודש ,הנעדרת ביטויים
מיוחדים לאיברי המין וליחסי המין 70,והפסוקים המובאים בו עוסקים
בהימנעות מינית ובהפקרות מינית:
על כן אין ראוי להשתמש בטובה זו – שניתנה לנו לשם שלמות,
כדי ש ִנל ַמד ו ְנ ַל ֵּמד – בפחיתות הגדולה ביותר ובחרפה הגמורה,
עד שנאמר כל מה שאומרים הגוים הבורים המופקרים בשיריהם
ובסיפוריהם הראויים להם ,ולא למי שנאמר להםְ " :ו ַא ֶּתם ִּת ְהי ּו ִלי
ַמ ְמ ֶל ֶכת ּכֹ ֲה ִנים ְוג ֹוי ָקד ֹו ׁש" (שמות יט,ו)71.
וכל מי שמשתמש במחשבתו או בדיבורו באחד מענייני אותו חוש
שהוא חרפה לנו ,כך שיחשוב על שתייה או יחסי מין יותר ממה שיש
בו צורך ,או יאמר בו שירים – הרי לקח את הטובה שהתברך בה,
והשתמש בה ונעזר בה לחטוא למיטיב ולהמרות את פיו ,והרי הוא כמי
שנאמר עליהםְ " :ו ֶכ ֶסף ִה ְר ֵּבי ִתי ָל ּה ְו ָז ָהב ָע ׂש ּו ַל ָּב ַעל" (הושע ב,י)( .מו"נ ג,ח)15
חשוב לציין כי כל פרק ב בהושע עוסק בתיאור מיני של הימשכות העם אחרי
העמים והאלילים שסביבו.
האזכור הרביעי :דרישות הקדושה
האזכור הרביעי של חרפת המין נמצא בפרק מט .הפרק עוסק בטעמי המצוות
בתחום המיני ,שהן "אלה שמנינו בספר נשים ובהלכות איסורי ביאה ,כלאי
בהמה ומצוות מילה" (מו"נ ג,מט .)1גם כאן ,הרמב"ם מציין במיוחד את החרפה
