Page 332 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 332
300׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
והם משתוקקים אליו ,ועם זאת הם מתפלאים מדוע אין הם מתנבאים ,אם
הנבואה היא טבעית".
במורה הנבוכים (ב,מ ,)7-6הרמב"ם מחדד את החובה לבחון את דרכי הנביא,
ולא רק את תוכן נבואתו .יש לבדוק את הליכותיו של הנביא עצמו ,במיוחד
בתחום המיני ,האם הוא נותן דרור לזימה ולניאוף ,מפני שיכולת הניצול של
הזולת בתחום זה גדולה היא ועצומה .הנביא אינו שטוף בתשוקה מינית ,ומשה
רבנו מייצג את שיא הפרישות ,כשפרש אף מאשתו 80.ואף על פי שהרמב"ם
אינו מזכיר את מוחמד במפורש ,ברור שהדברים מכוונים נגדו 81ונגד תפיסת
העונג החומרי והמיני המיועדת למאמיניו בעולם הבאֶׁ" :שָּמא ֵּת ַקל ְּב ֵעי ֶניָך
טֹו ָבה זֹוּ ,ו ְת ַדֶּמה ֶׁש ֵאין ְׂש ַכר ַהִּמ ְצוֹות ַו ֲהָו ַית ָה ָא ָדם ָׁש ֵלם ְּב ַדְר ֵכי ָה ֱא ֶמת ֶאָּלא
ִל ְהיֹותֹו אֹו ֵכל ְוׁשֹו ֶתה ַמ ֲא ָכלֹות טֹובֹותּ ,ובֹו ֵעל צּורֹות ָנאֹותְ ,ולֹו ֵבׁש ִּב ְג ֵדי ֵׁשׁש
ְוִר ְק ָמהְ ,וׁשֹו ֵכן ְּב ָא ֳה ֵלי ֵׁשןּ ,ו ִמְׁש ַּתֵּמׁש ִּב ְכ ֵלי ֶּכ ֶסף ְו ָז ָהבּ ,ו ְד ָבִרים ַהּדֹו ִמים ָל ֵאּלּו,
ְּכמֹו ֶׁשְּמ ַדִּמין ֵאּלּו ָה ַעְר ִב ִּיים ַהִּטְּפִׁשים ָה ֱאִוי ִלים ַהׁ ְּשטּו ִפים ְּב ִזָּמה" (תשובה ח,ו).
בעיניו של הרמב"ם ,מדובר במשיחיות שקר ,מפני שהיא טומנת בחובה
מקסם שווא של מתירנות מינית.
קדושה ופרישה מן המיניות המותרת ותחום המקדש
באחד מתיאורי התנהגות הנביא ,הרמב"ם אומרְ" :והּוא ִמ ְת ַק ֵּדׁש ְוהֹו ֵלְך
ּופֹו ֵרׁש ִמ ַּד ְר ֵכי ְּכ ַלל ָה ָעם ַההֹו ְל ִכים ְּב ַמ ֲחַׁשֵּכי ַה ְּז ַמן" (יסודי התורה ז,א .)2ומה הם
" ִמ ְנ ֲהגֹות ְׁש ָאר ָה ָעם ַההֹו ְל ִכים ַּבחֹ�ׁש ֶ ְך" (דעות ה,ה)? אלו הן דרכי עם הארץ
ביחסי האישות .לעומת מה שמותר לאדם המצוי ,חייב מי שמבקש את קרבת
ה' לנהוג ביחסי האישות קדושה יותר גדולה .אין הכוונה להתנזרות אלא
ליחס מאופק .הזהירות הנדרשת מן הנביא יסודה בעובדה שפולחן המין היה
נפוץ כחלק מעבודה זרה .משום כך ,נאסר כל גילוי של מיניות במקדש .כל
מי שקיים יחסי אישות ,היה מנוע מלהתקרב אל המקדש ,עד שיטבול ויטהר,
בין איש בין אישה ,אף אם יחסי האישות נעשו בקדושת הדעת.
לפי רוח התורה ,הטהרה מעצבת דעה :אמנם המיניות עצמה נחוצה ,אבל
אינה חלילה אמצעי להתקרב אל ה' ,מפני שסכנת ההיבלעות בשטף היצרי
כמעט ודאית .כך במקדש וכך בדרך הנבואה ,והיא ה"חרפה" הנזכרת במורה
הנבוכים .מותר לאכול ולשתות במקדש מאכלים ומשקאות קודש ,אבל לא
מאכלים שהם בגדר חולין 82,ומיוחד הוא המין שהמקדש חף מכל עיסוק בו.
נביאי שקר וזיקתם למין
התביעה המינית המנצלת את המאמינים ,שהתגובה הנכונה לה היא
"אלוהיהן של אלו שונא זימה" 83,נאמרה בזיקה לשני נביאי השקר,
