Page 329 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 329
קרפפ :תוינימל יוגש ס חי -תּוינימה תואמוט ׀ 297
שבמין ,לא בעצם המעשה אלא בעיסוק בו" :נמצא שדברי יהודהֶּ' ,פן ִנ ְה ֶיה
ָלבּוז' (בראשית לח,כג) ,מלמדים אותנו שחרפה היא לנו לדבר על כל ענייני יחסי
המין ,אפילו המותרים מהם ,ויש לשתוק לגביהם ולהסתירם ,ואפילו יביא
הדבר להפסד ממון" (פסקה .)11
ובהמשך דבריו ,הוא אומר (פסקה :)21
דברי מוסר אלה אינם נובעים מן התורה בלבד ,אלא הדבר כך גם אצל
הפילוסופים .הודעתיך כבר את דברי אריסטו בלשונו ,שאמר" :החוש
הזה שהוא חרפה לנו" .כוונתו לחוש המישוש הגורם להעדיף את
האכילה וקיום יחסי המין .והוא מכנה בספריו את האנשים המעדיפים
את יחסי המין ואכילת מטעמים – "הפחותים" ,והוא מאריך לגנותם
וללעוג להם .תמצא זאת בספרו על האתיקה ובספרו על הרטוריקה.
כבר הערנו באזכור הראשון ,שאריסטו אינו אומר במפורש שחוש המישוש
הוא בגדר חרפה ,אלא רק כתב" :ונראה שצודקים המגנים אותו" .הרמב"ם
מקצין את דבריו של אריסטו על ידי כך שאינו מצטט את דבריו במלואם,
ומציג טיעון הנחשב תקף על פי הסברה המקובלת .ליאו שטראוס עמד
על עובדה זו ורואה בה חלק מטכניקת "השתיקה ,כלומר השמטת דברים
שרק החכמים ,או החכמים שמבינים בכוחות עצמם ,ירגישו בחסרונם"72.
לדעתו ,קוראי ה"מורה" ,המכירים את כתבי אריסטו ,יבחינו בהשמטה,
ויבינו שהקטעים שהוכנסו ל"מורה" בשם אריסטו הם קטעים בעלי אופי
שווה לכל נפש ,כלומר אקזוטרי .ואמנם בחינת המובאות במדוקדק מלמדת
שהרמב"ם מזכיר באזכור השני והשלישי את אריסטו ,אבל אינו מזכיר את
שם היצירה שנלקחו ממנה הדברים ,בעוד שבאזכור הראשון הוא מזכיר את
הספר אתיקה ,ולדעתו של שטראוס הדבר רומז שבמקור השיפוט מבוסס על
מוסכמה המונית ולא יותר .שטראוס מסכם את העניין בלשון זה:
אין ספק שהרמב"ם ידע בבירור שהמובאה מאריסטו בעצם משקפת
השקפה עממית יותר מאשר פילוסופית .ובמידה רבה עוד יותר ,אין
ספק שהרמב"ם אכן הסכים לטיעון המלא של אריסטו ,כלומר שהדעה
המקובלת גורסת שהחוש הממשש חרפה הוא לנו ,אלא שלא האמין
כלל וכלל שיש תוקף לדעה המקובלת הזו .לאמיתו של דבר ,הוא
סותר אותה בגלוי ומכחיש שקיים שוני במעמדם של החושים השונים.
הוא עושה זאת בשעה שהוא מייחס לדמיונו של ההמון את ההבדל בין
חושים שנחשבים למושלמים לבין חושים שנחשבים לפחותים73.
