Page 330 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 330
298׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
ברמן 74חולק על דעתו של שטראוס ,וסבור שאין הדבר מבטא רק דעה המונית
שהרמב"ם מתנגד לה ,אלא דעה המתואמת עם חשיבות ההידמות לה' כתנאי
מכריע להשגות העיוניות .דעתו הקיצונית של הרמב"ם במורה הנבוכים אינה
כדעה המסורתית המקובלת ביהדות ,ואינה כדעתו בשאר כתביו המיועדים
להמון העם .וברמן מסכם:
בנקודה זו כך נראה לי ,אין לנו לחפש דעות נסתרות של הרמב"ם
המנוגדות לביטויו הגלוי ,כי עצם הרעיון אינו עומד בשום סתירה לעמדת
הפילוסופיים האריסטליקנים ,ואפילו מחוזק על ידם .זאת ועוד ,העמדה
המבוטאת כאן עולה בד בבד עם שיטתו של הרמב"ם ,ועם העובדה
שכאן הספר מיועד לא לאנשי ההמון אלא דווקא לבני עלייה.
בהמשך דבריי אתמוך בדעה הזאת ואחדד אותה.
נסכם את התמיהה .מצד אחד ,הרמב"ם מתיר במשנה תורה במסגרת יחסי
האישות מעשים רבים ,כל זמן שהם נעשים בהסכמה ומתוך שמחה ,אך
ראוי שתלמידי חכמים ינקטו מידת חסידות כדי שיהיו מקודשים ,מאופקים
ומסויגים מהמון העם ,וזאת כיוון שרק להמון העם" ,ההולכים בחושך",
הדברים מותרים .לעומת זאת ,במורה הנבוכים ,הרמב"ם נוטה לקיצוניות
השנייה ,כאשר הוא מציג את העיסוק במין כצורך מאולץ ומגדיר אותו
כחרפה .לשם השוואה ,השולחן ערוך מציע לציבור את היחס המחמיר
שבמורה הנבוכים ,ולא את היחס המתיר שבמשנה תורה ,ובלשונו (אורח חיים,
סימן ר"מ)" :וישמש באימה ויראה [ ]...כמי שכפאו שד" וכדומה .על דעתו של
הרמב"ם במורה הנבוכים ליחסי האישות ,קמו עוררים ,ובראשם מחבר אגרת
הקודש ,שקבע שאין מעשה ה' יכול להיות בגדר חרפה75.
פשר המתח -הלהט הנבואי והסכנה שבו
אנחנו מבקשים להציע כאן 76הבחנה חשובה העשויה להעמיד אותנו על
הטעם להרחקת המיניות דווקא מן הנביא .הדבר טמון בהבחנתו של הרמב"ם
במורה הנבוכים בין נביא אמת לנביא שקר ,לא רק מבחינת תוכן הנבואה,
כמו שאמרנו לעיל 77,אלא גם מבחינת אופיו ותכונותיו של הנביא:
לכן חשף ה' בחוש [מיני] זה את חרפתו של כל מתיימר ,כדי שהאמת
תתברר למחפשי האמת ולא יתעו ולא יטעו .ראה נא איך צדקיה בן
מעשיה ואחאב בן קוליה התיימרו לנבואה ונמשכו אחריהם האנשים,
ואמרו דברים שהתגלו לזולתם .הם התמכרו לתענוגות המין הבזויות,
