Page 301 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 301
קרפפ :תוומל יוגש סחי -תוומה תואמוט ׀ 269
נמצא שאבן הבוחן לטומאת נבילה היא השחיטה .אם השחיטה הייתה כשרה
מכל הבחינות (מה נשחט ,מי שחט ,איך נשחט וכדומה) – הבהמה אינה
מטמאת ,בין שאינה ראויה לאכילה ,כגון שהייתה טריפה ,בין שהיא ראויה
לאכילה .ואם נפל פגם כלשהו בשחיטה – מותר להשתמש בנבלת הבהמה
לכל דבר ,אבל היא מטמאת בזיקה למקדש .מה הדבר בא ללמד?
נראים הדברים שהדבר בא לסייג את השחיטה למקדש .רק שחיטה
באופנים מאוד מסוימים טהורה למקדש .זהו למעשה מסר המצמצם את
אופני השחיטה במקדש שייעשה בדיוק כפי ההוראה האלוהית .זהו חלק
מהסתייגות הרמב"ם בזיקה לקורבנות" :כלומר הקרבת הקרבנות ,אף על פי
שהוא לשמו יתעלה – לא הוטל עלינו כפי שהיה בראשונה ,כלומר שיוקרב
בכל מקום ובכל זמן ,ולא להקים מקדש היכן שיזדמן ,ולא יהיה המקריב מי
שיזדמן [ ]...זאת כדי למעט מין זה של עבודות ,ושלא יהיה ממנו אלא מה
שלא גזרה חכמתו לנוטשו לגמרי" (מו"נ ג,לב .)12ויש ראיה לדבר מבהמת חולין
(בהמה שאינה קורבן) שנשחטה בעזרה לפי כל הכללים ,שבשרה טהור ,אבל
אסור לאכול אותו .הבשר טהור ,מפני שנתקיימו בו כל הכללים 109,אבל הוא
אסור באכילה מסיבה אחרת ,מפני שהבשר מותר לאכילה רק אם לא נשחט
בעזרה שבמקדש.
טומאת העוף הטהור והידעוני
טומאת נבלת עוף טהור חריגה מאוד ,והרמב"ם מקדיש לה פרק אחד
בהלכות שאר אבות הטומאות (פרק ג) .היא אינה כתובה בפירוש בתורה ,ורק
המסורת ההלכתית ("מפי השמועה" בלשון הרמב"ם) מעניקה לה פירוש זה,
ולכן הרמב"ם בפירוש המשנה מסתפק בשאלת מעמדה ההלכתי 110.ואלו הם
הפסוקים הבאים אחרי מצוות כיסוי דם חיה ועוף:
ְו ָכל ֶנ ֶפ ׁש ֲא ׁ ֶשר ּ ֹתא ַכל ְנ ֵב ָלה ּו ְט ֵר ָפה ָּב ֶא ְז ָרח ּו ַב ֵּגר – ְו ִכ ֶּבס ְּב ָג ָדיו ְו ָר ַחץ
ַּב ַּמ ִים ְו ָט ֵמא ַעד ָה ֶע ֶרב ְו ָט ֵהרְ .ו ִאם לֹא ְי ַכ ֵּבס ּו ְב ָ ׂשר ֹו לֹא ִי ְר ָחץ – ְו ָנ ָ ׂשא
ֲע ֹונ ֹו( .ויקרא יז,טו-טז)
חכמים הסבירו שמדובר בנבלת עוף כשר ,כלומר עוף שמינו כשר לאכילה
("טהור") שמת מוות טבעי או נשחט שחיטה פסולה .מצד אחד טומאה זו
נראית כהרחבה של טומאת נבילה ,שהרי בעל החיים מת; ומצד שני נבדלת
ממנה ,מפני שמדובר דווקא במין כשר לאכילה ,בעוד טומאת נבילה חלה
בבעל חיים בין שמינו כשר לאכילה בין שמינו אינו כשר לאכילה .היא
