Page 299 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם

‫ קרפפ ‪ :‬תוומל יוגש סחי ‪ -‬תוומה תואמוט ׀ ‪267‬‬

‫הגויים כטמאי מתים‬

‫מעמדם של הגויים כנגועים בטומאת המת נזכר בתקנת חכמים בזיקה לגר‬
‫שנימול‪ ,‬שעליו להמתין שבעת ימים כמו מי שפורש מן המת‪ ,‬ורק אחר כך‬
‫ניתן לטהר אותו‪ ,‬אף על פי שבהיותו גוי‪ ,‬לא חלה עליו שום טומאה‪ .‬הגר‬
‫חייב לטבול כחלק מתהליך גירותו ולהביא קורבן‪ .‬והסקנו שעצם ההתגיירות‬
‫מחילה על המתגייר חובה להיטהר לקראת בואו למקדש‪ ,‬כאילו עבר ממצב‬
‫של טומאה לטהרה‪ 102.‬בקורבן הפסח‪ ,‬יש עוד דרישה‪ ,‬שימתין הגר שמל‬

‫וטבל שבעת ימים כמי שפורש מן המת‪:‬‬

‫ִי ְ ׂש ָר ֵאל ָע ֵרל ׁ ֶש ָּמל ְּב ֶע ֶרב ַה ֶּפ ַסח – ׁש ֹו ֲח ִטין ָע ָליו ַא ַחר ׁ ֶש ָּמל‪ֲ .‬א ָבל ֵּגר‬
‫ׁ ֶש ִּנ ְת ַּג ֵּיר ְּבי ֹום ַא ְר ָּב ָעה ָע ָ ׂשר ּו ָמל ְו ָט ַבל – ֵאין ׁש ֹו ֲח ִטין ָע ָליו‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאינ ֹו א ֹו ֵכל‬
‫ָל ֶע ֶרב‪ַ ,‬ו ֲה ֵרי ה ּוא ְּכפ ֹו ֵר ׁש ִמן ַה ֶּק ֶבר ׁ ֶש ָּצ ִרי ְך ׁ ִש ְב ַעת ָי ִמים ְו ַא ַחר ָּכ ְך ִי ְט ַהר‪,‬‬
‫ְּג ֵז ָרה ׁ ֶש ָּמא ִי ְט ָמא ֵּגר ֶזה ְל ֵמת ַל ׁ ּ ָש ָנה ַה ָּב ָאה ְּבי ֹום ַא ְר ָּב ָעה ָע ָ ׂשר‪ְ ,‬ו ִי ְט ּ ֹבל‬
‫ְו ֹיא ַכל ָל ֶע ֶרב‪ְ ,‬ו ֹיא ַמר‪ֶ :‬א ׁ ְש ָּת ַקד ָּכ ְך ָע ׂש ּו ִלי ִי ְ ׂש ָר ֵאל‪ְּ :‬כ ׁ ֶש ַּמ ְל ִּתי – ָט ַב ְל ִּתי‬

‫ְו ָא ַכ ְל ִּתי ָל ֶע ֶרב‪( .‬קרבן פסח ו‪,‬ז)‬

‫דוגמה אחרת היא הקביעה שהגויים הם בגדר טמאי מתים לעניין הכניסה‬
‫למקדש‪ ,‬שמותר להם להיכנס רק למתחם שאסור לזבים להיכנס לשם‪ ,‬אך‬

‫מותר לטמאי מתים‪ ,‬אף על פי שגזרו חכמים שהגויים טמאי זיבה‪103.‬‬

‫ארץ העמים ויישוב גויים‬

‫טומאת חוץ לארץ‪ ,‬המכונה במקורות "ארץ העמים"‪ ,‬היא טומאה מתקנת‬
‫חכמים‪ ,‬אף על פי שיש לה רמז במקרא‪ 104.‬טומאה זו היא למעשה הרחבה‬

‫של טומאת המת‪ 105,‬כמו שמציין הרמב"ם‪:‬‬

‫ֶא ֶרץ ָה ַע ִּמים – ַּב ְּת ִח ָּלה ָּג ְזר ּו ַעל ּג ּו ׁ ָש ּה [=גוש עפר מחוץ לארץ] ִּב ְל ַבד‪,‬‬
‫ְּכ ֵבית ַה ְּפ ָרס [=מקום שנחרש בו קבר של מת‪ ,‬ונתפזרו בו עצמותיו]‪ְ ,‬ולֹא‬
‫ָהי ּו ְמ ַט ְּמ ִאין ֶא ָּלא ַה ְּמ ַה ֵּל ְך ָּב ּה א ֹו נ ֹו ֵג ַע א ֹו נ ֹו ֵ ׂשא ֵמ ֲע ָפ ָר ּה‪ָ .‬ח ְזר ּו ְו ָג ְזר ּו ַעל‬
‫ֲא ִוי ָר ּה ׁ ֶש ְ ּי ַט ֵּמא‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי ׁ ֶש ּלֹא ָנ ַגע ְולֹא ָנ ָ ׂשא‪ֶ ,‬א ָּלא ֵּכי ָון ׁ ֶש ִה ְכ ִניס ֹרא ׁש ֹו‬
‫ְו ֻר ּב ֹו ַל ֲא ִויר ֶא ֶרץ ָה ַע ִּמים – ִנ ְט ָמא‪ְ .‬ו ֵכן ְּכ ִלי ֶח ֶרס ׁ ֶש ִה ְכ ִניס ֲא ִויר ֹו ְל ֶא ֶרץ‬
‫ָה ַע ִּמים‪ּ ,‬ו ׁ ְש ָאר ֵּכ ִלים ׁ ֶש ִה ְכ ִניס ֻר ָּבן ַל ֲא ִויר ֶא ֶרץ ָה ַע ִּמים – ִנ ְט ְמא ּו‪( .‬טומאת‬

‫מת יא‪,‬א)‬

‫החלת הטומאה גם על חלל חוצה לארץ מדגישה את אופייה של טומאת‬
‫המת‪ .‬לכן‪ ,‬מי שמטייל בחוץ לארץ‪ ,‬טמא טומאת שבעה (שם‪ ,‬ה)‪ .‬משום כך‬