Page 295 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 295

‫ קרפפ ‪ :‬תוומל יוגש סחי ‪ -‬תוומה תואמוט ׀ ‪263‬‬

‫אף אם האיגרת הזאת אמיתית‪ ,‬מערת המכפלה היא לא רק קבר‪ ,‬אלא ביקור‬
‫בנחלת אבות‪ ,‬הרכישה הראשונה של עמנו בארץ‪ .‬לדעתי‪ ,‬יש לראות את‬
‫הדברים‪ְ" ,‬וֹלא ִי ְפ ֶנה ָא ָדם ְל ַב ֵּקר ַהְּק ָברֹות"‪ ,‬לא כביטוי מוחלט‪ ,‬אלא כהנחיה‬
‫עקרונית‪ ,‬להימנע מפולחן המתים‪ ,‬המאומץ לחיקה של היהדות מתרבות‬
‫זרה‪ .‬למערת המכפלה דין אחר‪ ,‬וגם אז אפשר להניח שלא התפלל במקום‬

                    ‫טומאה‪ ,‬שזה בגדר איסור ברור‪ ,‬אלא במבנה שעליה‪90.‬‬
‫הקברים הם מקום טומאה‪ ,‬ולכן אין מתפללים בהם‪ .‬לדעת הרמב"ם‪ ,‬כשם‬
‫שאין מתפללים במקום המיועד לצואה‪ ,‬שיש בו צואה‪ ,‬כמו שמעיר הר"י‬
‫קאפח אל נכון‪" :‬ואין הבדל לדעתו בין אם המקום טמא טומאה בגלל‬
‫זוהמתו‪ ,‬כגון בית המרחץ ובית הכיסא; ובין אם המקום טמא טומאה אשר‬
‫מגזרת הכתוב‪ ,‬וכלשונו בסוף הלכות מקוואות‪ ,‬כגון המת ובית הקברות"‪91.‬‬

                        ‫בכל פנייה וקרבה אל ה'‪ ,‬יש להתרחק מן המתים‪.‬‬
‫אציין שההרחקה מן המת הייתה בייחוד לקראת החגים‪ ,‬בגלל העצב הכרוך‬

                                                ‫בזה‪ .‬וכן פסק הרמב"ם‪:‬‬

       ‫ְו ָאס ּור ְל ָא ָדם ׁ ֶש ְ ּיע ֹו ֵרר ַעל ֵמת ֹו קֹ ֶדם ָל ֶר ֶגל ׁ ְשל ׁ ִשים י ֹום‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא ָיב ֹוא‬
       ‫ָה ֶר ֶגל ְוה ּוא ֶנ ֱע ָצב ְו ִל ּב ֹו ּד ֹו ֵאג ִמ ִ ּז ְכר ֹון ַה ַּצ ַער; ֶא ָּלא ָי ִסיר ַה ְ ּד ָא ָגה ִמ ִּל ּב ֹו‪,‬‬

                                            ‫ִוי ַכ ֵּון ַ ּד ְע ּת ֹו ְל ִ ׂש ְמ ָחה (שביתת יום טוב ו‪,‬כד)‪92.‬‬

‫מדובר בהרחקה גם בלא זיקה למקדש‪ .‬החגים הם זמן של שמחה‪ ,‬וכבר‬
‫חודש קודם להם‪ ,‬האדם חייב לשמוח‪ ,‬ולא להצטער‪ .‬עליו להתכונן לקראת‬
‫החג חודש ימים לפני החג‪ ,‬כדי שייכנס בלא נוכחותו המעציבה של מתו‬
‫הפרטי‪ ,‬ולכניסה למקדש עליו להתכונן לפחות שבוע מראש‪ ,‬כדי להגיע‬

                      ‫למרחב שאין בו נוכחות מחשבתית של מת כלשהו‪.‬‬

       ‫הטומאה והטהרה כריפוי מתפיסות רעות‬

‫בשלב זה‪ ,‬אנחנו מצוידים בשלושה כלים‪ :‬בהבנת רקעה של הפנייה אל‬
‫המוות כדרך להתחבר אל האל‪ ,‬בתפיסת החיים והמוות במשנת הרמב"ם‪,‬‬
‫ובדרכה המתוחכמת של התורה להיאבק בתפיסות שגויות‪ .‬לדעת הרמב"ם‪,‬‬
‫בסוף ספר הקרבנות‪ ,‬רוב דיני התורה הם " ֵעצֹות ֵמָרחֹוק ִמְּגדֹול ָה ֵע ָצה ְל ַת ֵּקן‬
‫ַה ֵּדעֹות ּו ְל ַיׁ ֵּשר ָּכל ַהַּמ ֲעִׂשים"‪ ,‬ומעין זה במורה הנבוכים (ג‪,‬מה‪" :)20‬וה' התחכם‬
‫את כל ההתחכמות הזאת ב ֵעצֹות ֵמָרחֹק"‪ 93.‬שלושת הכלים הללו יאפשרו לנו‬
‫להסיק שהטומאה והטהרה נועדו לגבש תפיסה ביחס למציאות‪ .‬מציאות‬
   290   291   292   293   294   295   296   297   298   299   300