Page 293 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 293

‫ קרפפ ‪ :‬תוומל יוגש סחי ‪ -‬תוומה תואמוט ׀ ‪261‬‬

‫ְמ ָב ֵרְך 'ָּברּוְך ַא ָּתה ה' ֱאֹל ֵהינּו ֶמ ֶלְך ָהעֹו ָלם‪ְ ,‬מ ַח ֶּיה ַהֵּמ ִתים'" (ברכות י‪,‬יב)‪ .‬אולי‬
‫ניתן לפרש את משמעותן של קריאות השבח בתפילה כאמירות שבח ההוויה‬
‫המופיעה בהווה‪ .‬דוגמה לזה היא הברכה השנייה בתפילה‪ַ " :‬א ָּתה ִּגּבֹור‬
‫ְלעֹו ָלם ה'‪ְ ,‬מ ַח ֶּיה ֵמ ִתים ַא ָּתה‪ַ ,‬רב ְלהֹוִׁשי ַע‪ַ ,‬מׁ ִּשיב ָהרּו ַח ּומֹוִריד ַהֶּגֶׁשם‪ְ ,‬מ ַכ ְלֵּכל‬
‫ַח ִּיים ְּב ֶח ֶסד‪ְ ,‬מ ַח ֶּיה ֵמ ִתים ְּבַר ֲח ִמים ַרִּבים‪ ,‬רֹו ֵפא חֹו ִלים‪ְ ,‬וסֹו ֵמְך נֹו ְפ ִלים‪ּ ,‬ו ַמ ִּתיר‬
‫ֲאסּוִרים‪ּ ,‬ו ְמ ַק ֵּים ֱאמּו ָנתֹו ִליֵׁש ֵני ָע ָפר‪ִ .‬מי ָכמֹ ָכה ַּב ַעל ְּגבּורֹות‪ּ ,‬ו ִמי דֹו ֶמה ָלְך‬
‫ֵמ ִמית ּו ְמ ַח ֶּיה‪ְ ,‬ו ֶנ ֱא ָמן ַא ָּתה ְל ַה ֲחיֹות ֵמ ִתים‪ָּ .‬ברּוְך ַא ָּתה ה'‪ְ ,‬מ ַח ֶּיה ַהֵּמ ִתים" (אהבה‬
‫סדר התפילות טז)‪ ,‬שכולה מדברת על שבח ניכר ונוכח‪ ,‬לא שבח עתידי‪" .‬מחיה"‬
‫הוא בזמן הווה‪ ,‬וצורת המקור "להחיות" חסרת זמן‪ .‬גם תפילת חזרת שליח‬
‫הציבור הקצרה בערב שבת‪ ,‬המכנסת את שלוש בקשות השבח שבראש‬
‫התפילה‪ָ " :‬מ ֵגן ָאבֹות ִּב ְד ָברֹו‪ְ ,‬מ ַח ֶּיה ֵמ ִתים ְּב ַמ ֲא ָמרֹו‪ַ ,‬הֶּמ ֶלְך ַה ָּקדֹוׁש ֶׁש ֵאין‬
‫ָּכמֹוהּו" (תפילה ט‪,‬י)‪ ,‬היא בזמן הווה‪ .‬הרי "מגן אבות" – מדברת על ההשגחה‬
‫העכשווית‪ 80,‬ו"בדברו" – כלומר בחיים על פי דברו‪ ,‬כך "מחיה מתים" –‬

                                      ‫בהליכה על פי "מאמרו" כל העת‪.‬‬
‫הביטוי "ישני עפר" במשפט השבח העכשווי‪ּ" ,‬ו ְמ ַק ֵּים ֱאמּו ָנתֹו ִליֵׁש ֵני ָע ָפר"‪,‬‬
‫ניתן להתפרש גם כהרכבה של שני מוטיבים חוזרים ונשנים בדברי הרמב"ם‪:‬‬
‫א	‪ .‬על בני האדם‪ֶׁ" :‬שרֹב ִּב ְנ ָינֹו ִמן ֶה ָע ָפר" (יסודי התורה ד‪,‬ד)‪ּ" ,‬גּו ִפים ָה ֲא ֵפ ִלים‬
‫ַהׁ ְּש ָפ ִלים‪ֹ ׁ ,‬ש ְכ ֵני ָב ֵּתי חֹ ֶמר ֲאֶׁשר ֶּב ָע ָפר ְיסֹו ָדם" (יסודי התורה א‪,‬יב‪ ,‬על פי הפסוק באיוב‬

           ‫ד‪,‬יט)‪ ,‬וכדברי אברהם אבינו " ְו ָא ֹנ ִכי ָע ָפר ָו ֵא ֶפר" (בראשית יח‪,‬כז)‪81.‬‬
‫ב‪ 	.‬על מי שישנים בחייהם‪ .‬הרמב"ם קורא להם להתעורר‪" :‬עּורּו עּורּו ְיֵׁש ִנים‬
‫ִמׁ ְּש ַנ ְת ֶכם‪ְ ,‬ו ָה ִקיצּו ִנ ְר ָּד ִמים ִמ ַּת ְר ֵּד ַמ ְת ֶכם" (תשובה ג‪,‬ד)‪ ,‬תוך קריאה לשים לב‬
‫לחייהם בכל זמן‪ְ" ,‬ו ִי ְזּ ֹכר ַא ֲה ָבתֹו‪ְ ,‬ו ֵיעֹור ִמׁ ְּש ָנתֹו ּוְׁש ִג ָּיתֹו ְּב ַה ְב ֵלי ַה ְּז ַמן"‬
‫(מזוזה ו‪,‬יג)‪ ,‬וכל התעניות‪ ,‬ובכללן תענית חלום‪ ,‬באות "ְּכ ֵדי ֶׁש ָּיׁשּוב ְו ֵיעֹור‬
‫ְל ַמ ֲעָׂשיו‪ִ ,‬וי ַחֵּפׂש ָּב ֶהם‪ְ ,‬ו ַי ֲחזֹר ִּב ְתׁשּו ָבה" (תעניות א‪,‬יב)‪ ,‬ואף מעשי האבלות‬
‫על המת בימים הראשונים באים "ְּכ ֵדי ְל ָה ִכין ַע ְצמֹו ַל ֲחזֹר‪ְ ,‬ו ֵיעֹור ִמׁ ְּש ָנתֹו"‬
‫(אבל יג‪,‬יב)‪ 82.‬אבל ה'‪ַ " :‬וה' ֱאֹל ִהים ֱא ֶמת‪ֹ ,‬לא ָינּום ְוֹלא ִייָׁשן‪ַ .‬ה ְמעֹוֵרר ְיֵׁש ִנים‪,‬‬
‫ַהֵּמ ִקיץ ְרדּו ִמים‪ ,‬סֹו ֵמְך נֹו ְפ ִלים ְורֹו ֵפא חֹו ִלים ּו ַמ ִּתיר ֲאסּו ִרים" (אהבה‪ ,‬סדר‬

                                                          ‫התפילות‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫המוטיבים הללו מטרתם לעורר את האדם מן השקיעה בחיים הביולוגיים‪,‬‬
‫שאין בהם דעות נכונות‪ ,‬חיים של מוות‪ ,‬חיים של הסחת הדעת המטמאת‪,‬‬
‫אל בחירה בחיים פועמים‪ ,‬נובעים‪ ,‬דורשים תשומת לב תדיר‪ .‬לכן‪ ,‬גם המים‬

                      ‫המטהרים מטומאת מת הם מי מעיין‪" ,‬מים חיים"‪83.‬‬
‫ראוי לציין שהרמב"ם מסביר את מאמר חכמים‪" ,‬משה רבנו לא מת"‪,‬‬
‫במשמעותו העמוקה‪ ,‬כהישארות הנפש המשכלת‪" :‬והיה זה מותו ביחס‬
   288   289   290   291   292   293   294   295   296   297   298