Page 294 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 294
262׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
אלינו שנפקד מאתנו ,וחיים ביחס אליו במה שנתעלה אליו .וכך אמרו ע"ה:
משה רבינו לא מת ,אלא עלה ומשמש במרום .והדברים בעניין זה ארוכים
מאד מאד ,ואין זה מקומם"84.
היחס אל הקברים
הרמב"ם מזהיר את האדם מן הנטייה לפקוד את בתי הקברות ועיסוק במתים:
"ּו ְמ ַצ ְּי ִנין ֶאת ַהְּק ָברֹותּ ,ובֹו ִנים ֶנ ֶפׁש ַעל ַה ֶּק ֶברְ .ו ַהַּצ ִּדי ִקים – ֵאין ּבֹו ִנים ָל ֶהם ֶנ ֶפׁש
ַעל ִק ְברֹו ֵתי ֶהםִּ :ד ְב ֵרי ֶהם ֵהם ִז ְכרֹו ָנםְ .וֹלא ִי ְפ ֶנה ָא ָדם ְל ַב ֵּקר ַהְּק ָברֹות" (אבל ד,ד)85.
ציון הקבר לא בא לסמן קרבה למת ,אלא להפך ,להרחיק את הכוהנים מן
הקברים כדי שלא ִיי ָטמאו (ראו :טומאת מת ח,ט; פה"מ שקלים א,א) .הנחיית הרמב"ם,
שיש חולקים עליה ועל הבנתה 86,די ברורה .האדם חייב להתמקד בחיים ולא
במוות ,בדבריהם של חכמים המעניקים חיים ולא בגופם המת87.
על גישתו של הרמב"ם בעניין הקברים ,ניתן לעמוד משני מקורות בחיבורו.
הראשון בדברו על סדרת התעניות בשנת בצורתַ " :א ַחר ֶׁשִּמ ְתַּפְּל ִלים יֹו ְצ ִאים
ָּכל ָה ָעם ְל ֵבית ַהְּק ָברֹותּ ,ובֹו ִכים ּו ִמ ְת ַחְּנ ִנים ָׁשםְּ ,כלֹו ַמר ֲהֵרי ַא ֶּתם ֵמ ִתים ָּכ ֵאּלּו,
ִאם ֹלא ָּתׁשּובּו ִמ ַּד ְר ֵכי ֶכם" (תעניות ד,יח) .כלומר מדובר בהמחשה של המצב
בסדרת טקסים הבאים לכתחילה " ְל ַהְרִּגיל ֶאת ַהְּב ִכ ָּיה ּו ְל ַה ְכ ִני ַע ִלָּבם" (שם,
א) ,ומשום כך מותר ללכת אפילו לקברי גויים 88.המקור השני הואַ " :החֹו ֵטא
ַל ֲח ֵברֹוּ ,ו ֵמת ֲח ֵברֹו ֹק ֶדם ֶׁש ְּי ַב ֵּקׁש ִמֶּמּנּו ְמ ִחי ָלה – ֵמ ִביא ֲעָׂשָרה ְּב ֵני ָא ָדם ּו ַמ ֲע ִמי ָדן
ַעל ִק ְברֹוְ ,ואֹו ֵמר ִּב ְפ ֵני ֶהם ' ָח ָטא ִתי ַלה' ֱאֹל ֵהי ִיְׂשָר ֵאל ְו ִל ְפלֹו ִני ֶזה ֶׁש ָעִׂשי ִתי לֹו
ָּכְך ְו ָכְך'" (תשובה ב,יא) .גם כאן ,מדובר לדעתי בהמחשה בלבד .על החוטא
לאסוף עשרה אנשים כדי ללמד את הציבור שראוי לאדם להקדים לבקש
מחילה מחבירו בעודו בחיים ,כמו שמעיר הר"י קאפח במהדורתו על אתר,
שהדגש במבקש מן המת הוא על הווידוי ,ולכן עיקרו " ָח ָטא ִתי ַלה' ֱאֹל ֵהי
ִיְׂשָר ֵאל" ,ורק לאחר מכן "ְו ִל ְפלֹו ִני" ,ואילו כשחבירו בחיים ,אינו מתוודה
כלפי ה'.
נקודה חשובה לעיון היא רשימה אוטוביוגרפית המיוחסת לרמב"ם ,שנראה
שהיא מועתקת לא בדיוק כפי שיצאה מתחת ידיו 89.וזה לשונה:
ובאחד בשבת ,תשעה בחודש [מרחשוון 17 ,באוקטובר ,]1165יצאתי
מירושלים לחברון לנשק קברי אבותיי במערה ,ואותו יום עמדתי
במערה והתפללתי ,שבח לאל על הכל .ושני הימים האלו ,שהם שישי
[ביקור בהר הבית] ותשיעי במרחשוון ,נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב
ותפילה ושמחה בה' ואכילה ושתייה (איגרות הרמב"ם ,שילת ,עמ' רכה).
