Page 292 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 292
260׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
של עונש זה היא :ה"כרת" מאיים על האדם כל ימי חייו ,ורק כשימות ,הכרת
נחלט ונעשה בלתי הפיך ,ובלשונו" :וכל זמן שלא מל ,הרי זה עובר על מצות
עשה ,עד שימול .וכשימול ,ואפילו מל ביומו האחרון ,הרי זה קיים המצווה,
ונסתלקה מעליו העברה .ואם מת כשהוא ערל – אז יהיה מחויב כרת האמור
בתורה במי שלא מל"73.
מי שעושים חטאים שהעונש עליהם הוא כריתה מן העולם הבא ,מכונים
"חייבי כ ֵרתות" ,והרמב"ם מדגיש בהקדמה לפרק חלק שיש מעשים שאמרו
עליהם חכמים באופן חינוכי 74שמי שעושה אותם אין לו חלק לעולם הבא,
"לפי שלא יבוא מעשה מן המעשים האלו ,ואף על פי שהם קלים לפי מחשבת
החושב ,כי אם מנפש חסרה שלא הגיעה לשלמות ,ואינה ראויה לחיי העולם
הבא"" .הנפש החסרה" שבדבריו היא הנפש בשעת עשיית עבירה .כלומר
עשיית החטא היא האינדיקציה לנפש הפגומה75.
בסוף הפרק השלישי ,עסקנו במשמעותו של עונש הכרת בעבירות הטומאה.
כעת ,עם הבנת "המת המבקש את המת" ,הזיקה בין ייחוד עונש הכרת לבין
הטומאה ברורה יותר.
תחיית המתים
התפיסה המשמעותית של המונח "חיים" באה בספר מורה הנבוכים (א,מב),
העוסק בהגדרת המונחים "חיים" ו"מוות" כ"דעות נכונות" ,וכבר עסקנו בזה
לעיל 76.הדברים מובילים אותנו לתפיסת תחיית המתים במשנת הרמב"ם,
שעסקו בה רבים ,מהם טענו שהרמב"ם לא האמין בתחיית המתים ,ומהם
אומרים שהאמין בה .זהו עניין רחב היקף ,ואין כאן המקום לדון בו77.
אבל בין שעתידה להיות תחיית המתים כמשמעה ,בין שתהיה זמנית לאחר
המוות ,ולאחריה בא שוב מוות 78,בין שתהייה תחיית המתים זהה עם העולם
הבא – 79נראה שהרמב"ם אינו מפתח את הנושא כי עיקר עניינו בקשר למושג
הוא בחיים עלי אדמות ,כרוצה לומר' :למה אתה מבקש להתמקד בתחיית
המתים ,במה שיהיה לאחר המוות? חיה את ההווה!' .גישה זו דומה לגישת
המקרא בעניין מעמד החיים ומעמד המוות ,כמו שהראנו לעיל בעניין "לא
המתים יהללו יה" (עמ' .)239
המחלוקת בשאלת גישתו של הרמב"ם נובעת מן העובדה שהוא סבור
שתחיית המתים לאחר המוות אין לה מעמד חשוב .יש תחיית המתים גם
בעולם הזה ,ובה יש להתרכז ,כדרך שהוא פוסק בעניין שמחתו הגדולה
של מי שרואה את חבירו לאחר שלא פגש אותו זמן רבָ " :הרֹו ֶאה ֶאת ֲח ֵברֹו
ְל ַא ַחר ְׁשלִׁשים יֹום – ְמ ָבֵרְך 'ֶׁש ֶה ֱח ָינּו'ְ .ו ִאם ָר ָאהּו ְל ַא ַחר ְׁש ֵנים ָעָׂשר חֹ ֶדׁש –
