Page 292 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 292

‫‪ 260‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫של עונש זה היא‪ :‬ה"כרת" מאיים על האדם כל ימי חייו‪ ,‬ורק כשימות‪ ,‬הכרת‬
‫נחלט ונעשה בלתי הפיך‪ ,‬ובלשונו‪" :‬וכל זמן שלא מל‪ ,‬הרי זה עובר על מצות‬
‫עשה‪ ,‬עד שימול‪ .‬וכשימול‪ ,‬ואפילו מל ביומו האחרון‪ ,‬הרי זה קיים המצווה‪,‬‬
‫ונסתלקה מעליו העברה‪ .‬ואם מת כשהוא ערל – אז יהיה מחויב כרת האמור‬

                                                ‫בתורה במי שלא מל"‪73.‬‬
‫מי שעושים חטאים שהעונש עליהם הוא כריתה מן העולם הבא‪ ,‬מכונים‬
‫"חייבי כ ֵרתות"‪ ,‬והרמב"ם מדגיש בהקדמה לפרק חלק שיש מעשים שאמרו‬
‫עליהם חכמים באופן חינוכי‪ 74‬שמי שעושה אותם אין לו חלק לעולם הבא‪,‬‬
‫"לפי שלא יבוא מעשה מן המעשים האלו‪ ,‬ואף על פי שהם קלים לפי מחשבת‬
‫החושב‪ ,‬כי אם מנפש חסרה שלא הגיעה לשלמות‪ ,‬ואינה ראויה לחיי העולם‬
‫הבא"‪" .‬הנפש החסרה" שבדבריו היא הנפש בשעת עשיית עבירה‪ .‬כלומר‬

                         ‫עשיית החטא היא האינדיקציה לנפש הפגומה‪75.‬‬
‫בסוף הפרק השלישי‪ ,‬עסקנו במשמעותו של עונש הכרת בעבירות הטומאה‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬עם הבנת "המת המבקש את המת"‪ ,‬הזיקה בין ייחוד עונש הכרת לבין‬

                                                  ‫הטומאה ברורה יותר‪.‬‬

                                                 ‫תחיית המתים‬

‫התפיסה המשמעותית של המונח "חיים" באה בספר מורה הנבוכים (א‪,‬מב)‪,‬‬
‫העוסק בהגדרת המונחים "חיים" ו"מוות" כ"דעות נכונות"‪ ,‬וכבר עסקנו בזה‬
‫לעיל‪ 76.‬הדברים מובילים אותנו לתפיסת תחיית המתים במשנת הרמב"ם‪,‬‬
‫שעסקו בה רבים‪ ,‬מהם טענו שהרמב"ם לא האמין בתחיית המתים‪ ,‬ומהם‬
‫אומרים שהאמין בה‪ .‬זהו עניין רחב היקף‪ ,‬ואין כאן המקום לדון בו‪77.‬‬
‫אבל בין שעתידה להיות תחיית המתים כמשמעה‪ ,‬בין שתהיה זמנית לאחר‬
‫המוות‪ ,‬ולאחריה בא שוב מוות‪ 78,‬בין שתהייה תחיית המתים זהה עם העולם‬
‫הבא‪ – 79‬נראה שהרמב"ם אינו מפתח את הנושא כי עיקר עניינו בקשר למושג‬
‫הוא בחיים עלי אדמות‪ ,‬כרוצה לומר‪' :‬למה אתה מבקש להתמקד בתחיית‬
‫המתים‪ ,‬במה שיהיה לאחר המוות? חיה את ההווה!'‪ .‬גישה זו דומה לגישת‬
‫המקרא בעניין מעמד החיים ומעמד המוות‪ ,‬כמו שהראנו לעיל בעניין "לא‬

                                             ‫המתים יהללו יה" (עמ' ‪.)239‬‬
‫המחלוקת בשאלת גישתו של הרמב"ם נובעת מן העובדה שהוא סבור‬
‫שתחיית המתים לאחר המוות אין לה מעמד חשוב‪ .‬יש תחיית המתים גם‬
‫בעולם הזה‪ ,‬ובה יש להתרכז‪ ,‬כדרך שהוא פוסק בעניין שמחתו הגדולה‬
‫של מי שרואה את חבירו לאחר שלא פגש אותו זמן רב‪ָ " :‬הרֹו ֶאה ֶאת ֲח ֵברֹו‬
‫ְל ַא ַחר ְׁשלִׁשים יֹום – ְמ ָבֵרְך 'ֶׁש ֶה ֱח ָינּו'‪ְ .‬ו ִאם ָר ָאהּו ְל ַא ַחר ְׁש ֵנים ָעָׂשר חֹ ֶדׁש –‬
   287   288   289   290   291   292   293   294   295   296   297