Page 287 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 287

‫ קרפפ ‪ :‬תוומל יוגש סחי ‪ -‬תוומה תואמוט ׀ ‪255‬‬

       ‫ֵּכי ַצד ַמ ֲע ֵ ׂשה ַה ִ ּי ְ ּדע ֹו ִני? ַמ ִּני ַח ֶע ֶצם ע ֹוף ׁ ֶש ׁ ּ ְשמ ֹו ' ַי ּד ּו ַע' ְּב ִפיו‪ּ ,‬ו ַמ ְק ִטיר‬
       ‫ְק ֹט ֶרת‪ְ ,‬וע ֹו ֶ ׂשה ַמ ֲע ִ ׂש ּי ֹות ֲא ֵחר ֹות ַעד ׁ ֶש ִ ּי ּ ֹפל ְּכ ִנ ְכ ֶּפה‪ִ ,‬וי ַד ֵּבר ְּב ִפיו ְ ּד ָב ִרים‬

                   ‫ׁ ֶש ֲע ִתי ִדים ִל ְהי ֹות‪ְ .‬ו ָכל ֵא ּל ּו ִמי ֵני ֲעב ֹו ָדה ָז ָרה ֵהן‪( .‬עבודה זרה ו‪,‬א‪-‬ב)‬

‫מעשה האוב מתואר כשרלטנות המערבת מעשים (הקטרת קטורת‪ ,‬אחיזת‬
‫הדס) עם לחשושים ("בלאט") המעניקים תחושה כאילו ניתנת תשובה‬
‫מעולם אחר לשאלותיו של האדם‪ .‬אפשרות אחרת של מעשי כישוף מעין‬
‫אלה היא שימוש בגולגולת מת‪ ,‬והשרלטן‪-‬המכשף מקטר לה ומשמיע קול‬
‫בלא להניע את פיו ושפתיו (‪ ,)ventriloquist‬ומעמיד פנים כאילו הגולגולת‬
‫עצמה משיבה לשואל‪ .‬גם באפשרות הראשונה‪ ,‬נראה ש"ְּכ ִאּלּו ֶא ָחד ְמ ַדֵּבר‬
‫ִעּמֹו ּו ְמִׁשיבֹו"‪ ,‬והכוונה לרוח המת‪ ,‬כמו שהיה במעשה בעלת האוב עם שאול‬
‫(שמואל‪-‬א כח‪,‬ג‪-‬כה)‪ 55.‬הרמב"ם מדגיש בפירוש המשנה את ההזיה המוחלטת‬
‫בעניין הזה‪" :‬וכל מה שתראה באמרם מדבר ושומע בעניין זה אינה אלא‬
‫שמיעת שווא מחמת הפעלת הדמיון בכך‪ ,‬כמו שקורה לבני אדם תמיד‬
‫במקומות השוממין ובזמן הבדידות [‪ ]...‬וכן 'מדבר משחיו'‪ ,‬נדמה לו ששמע‬

                                     ‫דברים מתחת שחיו" (פה"מ סנהדרין ז‪,‬ז)‪.‬‬
‫מעשה הידעוני‪ 56‬כרוך בהכנסת עצם של עוף מת לפה ועשיית מעשים משונים‬
‫המביאים את המכשף למעין התקף אפילפטי‪ַ " ,‬עד ֶׁש ִּיּ ֹפל ְּכ ִנ ְכֶּפה"‪" ,‬עד‬
‫שיארע לו מצב הדומה למתעלף" (פה"מ סנהדרין ז‪,‬ז)‪ ,‬הנכפה הוא חולה במחלת‬
‫הנפילה‪ ,‬שבה מאבד האדם את הכרתו ונופל (פה"מ בכורות ז‪,‬ה)‪ .‬מצב זה מביא‬
‫לחזיונות הנראים לכאורה "נבואיים"‪ ,‬וגורמים לחולה לדבר "ְּב ִפיו ְּד ָבִרים‬

                                    ‫ֶׁש ֲע ִתי ִדים ִל ְהיֹות"‪ ,‬ואינם אלא הזיות‪.‬‬
‫זיקתם של מעשי הידעוני לפולחן המוות משתקפת בפסוק בישעיהו המציג‬
‫באירוניה את דברי כומרי האלילים שפנו בענייני החיים אל המתים‪ְ" :‬ו ִכי‬
‫יֹא ְמרּו ֲא ֵלי ֶכם‪ִּ ' :‬דְרׁשּו ֶאל ָה ֹאבֹות ְו ֶאל ַה ִּי ְּד ֹע ִנים ַה ְמ ַצ ְפ ְצ ִפים ְו ַהַּמ ְהִּגים – ֲהלֹוא‬
‫ַעם ֶאל ֱאֹל ָהיו ִי ְדרֹ�ׁש ְּב ַעד ַה ַח ִּיים ֶאל ַהֵּמ ִתים'" (ישעיהו ח‪,‬יט)‪ .‬וישעיהו מוכיח את‬
‫העם ואומר שעליהם לפנות " ְלתֹוָרה ְו ִל ְתעּו ָדה!"‪ ,‬מפני שהפנייה אל המתים‬

                                ‫היא "ַּכ ָּד ָבר ַה ֶּזה ֲאֶׁשר ֵאין לֹו ָׁש ַחר" (שם‪,‬כ)‪.‬‬

                                             ‫הדורש אל המתים‬

‫פולחן המוות נעשה גם במקדש ה' בירושלים‪ ,‬כמו שמזכיר יחזקאל (לעיל‬
‫עמ' ‪ ,)227‬וכן מנבא ישעיהו " ַהּיֹ�ׁש ְ ִבים ַּבְּק ָבִרים ּו ַבְּנצּוִרים ָי ִלינּו‪ָ ,‬האֹ ְכ ִלים ְּבַׂשר‬
‫ַה ֲח ִזיר ּו ְמ ַרק ִּפֻּג ִלים ְּכ ֵלי ֶהם (ישעיהו סה‪,‬ג‪-‬ה)‪ .‬הרמב"ם מתאר את הדורש אל‬
‫המתים בפרק יא מהלכות עבודה זרה‪ .‬הסיבה לכך היא‪ ,‬שבניגוד לשלושת‬
   282   283   284   285   286   287   288   289   290   291   292