Page 283 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 283

‫ קרפפ ‪ :‬תוומל יוגש סחי ‪ -‬תוומה תואמוט ׀ ‪251‬‬

‫כל תרבויות המזרח הקדום‪ ,‬הרבו לעסוק במוות‪ .‬הסקרנות האנושית והחרדה‬
‫מפני המוות‪ ,‬ואולי אף הכמיהה ליקירים שמתו‪ ,‬מולידה גם בימינו ניסיונות‬
‫לתקשר עם המתים‪ 45.‬תקשורת זו מספקת מזור למי שמבקשים את ידיעת‬
‫העתיד הסתום מכוחם של המתים היודעים יותר מן החיים‪ ,‬ומעניקה להם‬
‫סם משכך לגעגועיהם העזים כלפי אהוביהם המתים‪ .‬גם באסלאם‪ ,‬אף על‬
‫פי שאינו בגדר עבודה זרה לדעת הרמב"ם‪ ,‬אין דיני טומאת מת‪ ,‬ומסגדים‬

                           ‫וכנסיות ומנזרים רבים בנויים על גבי קברים‪46.‬‬
‫העיסוק במוות‪ ,‬וליתר דיוק‪ ,‬העיסוק השגוי במוות‪ ,‬היה נפוץ עד מאוד בימי‬
‫קדם‪ ,‬ולכן‪ ,‬כפי שאראה בפסוקים‪ ,‬התורה מדגישה את האיסור בעיסוק‬
‫במוות‪ ,‬ותולה באיסור את הזכות להישאר בארץ‪ .‬התרבות המצרית‪ ,‬שעם‬
‫ישראל חי בה לפי המסורת מאתיים ועשר שנים עד ששב לארץ‪ ,‬הייתה ספוגה‬
‫יחס פגאני אל המת‪ :‬גופו של הנפטר שהיה במעלה חברתית בכירה נשמר‬
‫בתהליך חניטה‪ ,‬נקבר בארון‪ ,‬ונקברו עמו גם חפציו‪ 47.‬הפירמידות הגדולות‬
‫הן קבריהם העצומים של בני שושלות הפרעונים‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬יש לציין‬
‫את העובדה שמקום קבורתו של משה רבנו אינו ידוע כאנטיתזה לתפיסת‬
‫הקבורה במצרים‪ .‬ואף על פי שהדברים עולים גם מן המקרא‪ ,‬הרמב"ם אינו‬
‫מתייחס להיבטים הללו כשהוא דן בתרבות המצרית במורה הנבוכים‪ ,‬אם‬
‫כי שלעניין טעמם של הקורבנות‪ ,‬הוא משווה את הקורבנות למה שהיה‬
‫בתרבות המצרית (מו"נ ג‪,‬לב‪ .)4‬גיוונם של המעשים שיש להם זיקה למוות‪ ,‬בא‬
‫לידי ביטוי בשלושה איסורים מרכזיים‪ :‬העברת הבנים למולך‪ ,‬דרישה אל‬
‫המתים‪ ,‬ומעשי אוב וידעוני‪ ,‬שהרמב"ם מסווג אותם כמעשים של עבודה‬

        ‫זרה‪ ,‬וכולל אותם בפרק אחד בהלכות עבודה זרה וחוקות הגויים‪48.‬‬

       ‫ִּכי ַא ָּתה ָּבא ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ׁ ֶשר ה' ֱאלֹ ֶהי ָך ֹנ ֵתן ָל ְך‪ ,‬לֹא ִת ְל ַמד ַל ֲע ׂש ֹות‬
                                                               ‫ְּכת ֹו ֲע ֹבת ַה ּג ֹו ִים ָה ֵהם‪.‬‬

       ‫לֹא ִי ָּמ ֵצא ְב ָך ַמ ֲע ִביר ְּבנ ֹו ּו ִב ּת ֹו ָּב ֵא ׁש‪ֹ ,‬ק ֵסם ְק ָס ִמים ְמע ֹו ֵנן ּו ְמ ַנ ֵח ׁש ּו ְמ ַכ ׁ ּ ֵשף‪.‬‬

                                 ‫ְו ֹח ֵבר ָח ֶבר‪ְ ,‬ו ׁ ֹש ֵאל א ֹוב ְו ִי ְ ּד ֹע ִני ְו ֹד ֵר ׁש ֶאל ַה ֵּמ ִתים‪.‬‬
       ‫ִּכי ת ֹו ֲע ַבת ה' ָּכל ֹע ֵ ׂשה ֵא ֶּלה‪ּ ,‬ו ִב ְג ַלל ַה ּת ֹו ֵע ֹבת ָה ֵא ֶּלה ה' ֱאלֹ ֶהי ָך מ ֹו ִרי ׁש‬

                                                                        ‫א ֹו ָתם ִמ ָּפ ֶני ָך‪.‬‬
                                           ‫ָּת ִמים ִּת ְה ֶיה ִעם ה' ֱאלֹ ֶהי ָך‪( .‬דברים יח‪,‬ט‪-‬יג)‬

‫הרמב"ם מדגיש את הטעות שבאשליה הטמונה בתופעות הללו‪ ,‬שמקורן‬
‫בעבודה זרה‪ ,‬ומדגיש את התפשטותן‪ .‬וזה לשונו בפרק המתאר את דרכי‬
‫עבודה זרה‪" :‬כל זאת בשל פרסום אותן דעות והתפשטות הבורות וריבוי‬
   278   279   280   281   282   283   284   285   286   287   288