Page 281 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 281
קרפפ :תוומל יוגש סחי -תוומה תואמוט ׀ 249
רבות :בין הטהרה לבין הכפרה; בין הטהרה כמצב שאין בו מצווה ,לחיוב
בקורבן שהוא בגדר מצווה; בין הטהרה לבין "טהרה גמורה" ,כלשונו של
הרמב"ם; 38בין ליבת הטהרה לבין שארית הטהרה; בין הטהרה מטומאת
המת ,טומאת הנידה והזב והזבה והיולדת ,לבין השלמת טהרת הזב והזבה
והיולדת .לכל הטמאים ,יש תהליך טהרה התלוי בריחוק ממקור הטומאה
(אי-מגע במת ,הפסקת הזיבה וכיוצא בזה) ובזמן ,ובטבילה ,ולפעמים גם
בתהליך נוסף (כמו הזאת אפר פרה אדומה) ,שלאחריו המיטהר שוב אינו
מטמא ,שמגעו באדם או בכלים או בקורבן אינו גורם טומאה לדבר שנגע
בו .ואכן ,הרמב"ם אומר בזיקה לטהרה" :הזיבּות וה ִנדּות נפוצות יותר ממגע
טמא ,ולכן דבר זה מצריך שבעת ימים ,והנוגע בהם – יום אחד" .הנידה היא
השכיחה ביותר ,ולכן כל מראה דם שלה מטמא שבעת ימים 39.לעומת זאת,
הזב שראה זוב פעם אחת או הזבה שראתה פעם אחת או פעמיים בלבד,
טמאים רק ביום שראו בו .אבל אם ראו יותר ,הם טמאים שבעת ימים .נמצא
שהכלל שניסח הרמב"ם נשמר.
בקבוצה אחרת ,הזב והזבה והיולדת והמצורע ,גם לאחר שלב ההיטהרות,
שהם חייבים בו רק אם הם רוצים או צריכים להיכנס למקדש ,הם חייבים
להביא קורבן ,ואסור להם לאכול קורבן עד שיביאו את קורבנם ,שכל זמן
שאינם מביאים אותו הם בגדר "מחוסרי כפרה" .איסור זה אינו משום
טומאתם אלא מפני שהם זקוקים לכפרה .הזב והזבה והיולדת שסיימו את
תהליך טהרתם ,ועדיין לא הביאו את קורבנם ,הם בגדר טהורים ,ומטמאים
במגעם רק קודשים .החיוב בהבאת קורבן אינו נגזרת של תדירות המאורע.
כלומר דברי הרמב"ם ש"ההיטהרות של זב וזבה ויולדת לא תשלם [בכפרתה!]
אלא בקורבן ,מפני שהם קורים פחות מה ִנּדּות" ,שהיה נראה ממנה שהיא
חורגת מן הכלל לעניין קלות הטהרה ,אינה מתייחסת לטהרה ,והיא רק הערת
אגב על חובתם להביא קורבן .לא התדירות של הנידּות גורמת לחריגותה
מן העיקרון שהציע הרמב"ם ,כפי שסבר שם-טוב ,אלא השונּות הקטגורית
מחייבת עיקרון אחר .המטרה היא ליצור ריחוק מן המקדש .לכן ,ככל
שטומאה כתוצאה מתופעה מסוימת תדירה יותר ,יש להקשות על טהרתה.
אבל לעניין החובה להביא קורבן ,הדבר הפוך :מחייבים את המיטהר להביא
קורבן ולהגיע למקדש רק במקרים חריגים .אילו הייתה הנידה חייבת להביא
קורבן מדי חודש ,הייתה הרגישות למקדש מתעמעמת .המקרא לא ניסה
להקל על הנידה בטומאתה ,אלא להחמיר בתדירות הגעתה למקדש .בעניין
זה ,ודאי שיש הבדל בין טמא מת ,שהוא טמא ומטמא כל דבר ,כל זמן שלא
הגיע למקדש והיטהר בהבאת קורבן (אפר פרה אדומה) ,לבין מחוסרי כפרה.
