Page 276 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 276
244׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
טומאת אוהל היא אופן טומאה ייחודי הנמצא רק בטומאת מת ,ורק במת
יהודי 23,ואילו גוויית הגוי או קברו מטמאים במגע ובמשא ,אך לא בטומאת
אוהל .משמעה של טומאה זו הוא :האדם מאהיל על המת (נמצא מעל המת
כמו גג האוהל) ,או שהמת מאהיל על האדם ,או שהאדם והמת נמצאים תחת
מרחב מקורה אחד ,בין בבית בין תחת עץ וכדומה .בשכיחותה של טומאת
המת ,הרמב"ם מתרכז בעניין ההימצאות עם המת תחת קורת גג אחת ,כעולה
מלשון המקרא" :זֹאת ַהּתֹוָרה ָא ָדם ִּכי ָימּות ְּבאֹ ֶהלָּ ,כל ַהָּבא ֶאל ָה ֹא ֶהל ְו ָכל ֲאֶׁשר
ָּב ֹא ֶהל ִי ְט ָמא ִׁש ְב ַעת ָי ִמים" (במדבר יט,יד) .והשאלה היא :מה מקורו של הצורך
"בפרט של קרובים ושכנים" להימצא עם המת תחת קורת גג אחת? לדעתי,
השכיחות הגבוהה של טומאת המת נובעת משני דברים ,הן מן ההתמודדות
החברתית עם המוות ,הן מן הרצון להיות בקרבת המת.
ההתמודדות עם המוות אינה קלה לאדם .לכן ,מסגרת חברתית גדולה עשויה
לסייע להתמודדות זו .ההלוויה והאבלות והניחומים הם אירועים חברתיים.
לשם השוואה ,תופעת הנידה היא אינטימית ,זמנית ואישית ,ואינה כרוכה
בהתמודדות חברתית .כבר הזכרנו את תפיסת ההתמודדות החברתית
שבאבלות (לעיל עמ' .)241לנוכח המוות ,בני הבית וחברים ושכנים מתאספים
סביב המת המוטל לפניהם כדי להיות יחד נוכח המוות ,ולפעמים אף משהים
את קבורת המת ,כדי שיבואו רבים ללוות אותו .המנהג העתיק הוא שבני
המשפחה מעצימים את עיניו של המת ונפרדים ממנו 24,וזה הוא אחד הטעמים
לשכיחותה של טומאת המת .בחברה המודרנית ,הדבר שכיח פחות ,שכן
המוות מתרחש פעמים הרבה בבית החולים ,במה שמכונה "המוות הסמוי"
) 25,(the invisible deathולעתים לא בני המשפחה נמצאים ליד המת להיפרד
ממנו ,אלא הצוות הרפואי ,הטרוד במאמצים להחיות אותו.
הטעם השני הוא הרצון להיות במרחב אחד עם המת ,לא רק כהתמודדות
חברתית ,אלא כקשר פסול עם המת ,להימצא בקרבתו כדי להתבונן במה
שמעבר לחיים .ההתכנסות התרחשה סביב המת או סמוך למקום קבורתו,
למשל במערה שהוא עתיד להיקבר בה ,כמו שנהגו בעבר 26,ואפשר להניח
שהדבר לווה בטקסי כישוף ,כמו סיאנסים וכדומה ,וכך סופק הקשר לעולם
אחר באמצעות המת .הדבר נפוץ גם בימינו בביקור בבתי הקברות או בעלייה
לקברי צדיקים .ההסתופפות בחברת המת ,עם עצמותיו היבשות ,כגון
גולגולתו ,ששימשה את בעלי האוב ,או שהות במערה שנקבר בה ,הצריכה
את החלת טומאת האוהל על קרובי המת כדי להרחיק אותם ממנו .הרצון
להימצא בקרבת המת ,לא כדי להיפרד מן המת ,אלא כדי "להיות איתו",
הביא לשכיחות גבוהה של טומאת האוהל.

