Page 273 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 273

‫ קרפפ ‪ :‬תוומל יוגש סחי ‪ -‬תוומה תואמוט ׀ ‪241‬‬

‫לאכול קורבנות או מעשר שני‪ ,‬או להשתמש בהם לצורכי המת‪ .‬את החובה‬
‫להעלות את המעשר השני לירושלים ולאכול אותו בשמחה (מעשר שני ונטע רבעי‬
‫ג‪,‬ה)‪ ,‬למדים מפסוקי וידוי מעשר שעליהם נאמר‪ֹ" :‬לא ָא ַכ ְל ִּתי ְבאֹ ִני ִמֶּמּנּו ְוֹלא‬
‫ִב ַעְר ִּתי ִמֶּמּנּו ְּב ָט ֵמא ְוֹלא ָנ ַת ִּתי ִמֶּמּנּו ְל ֵמת‪ָׁ ,‬ש ַמ ְע ִּתי ְּבקֹול ה' ֱאֹל ָהי ָעִׂשי ִתי ְּכ ֹכל‬
‫ֲאֶׁשר ִצ ִּוי ָת ִני" (דברים כו‪,‬יד)‪ .‬ואם המעשר נאכל בשמחה‪ ,‬קל וחומר לקודש‪13.‬‬
‫הכוהן הנמצא במצב אנינות‪ ,‬ששמע שמת אחד משבעת הקרובים שהוא‬
‫חייב להתאבל עליהם‪ ,‬אסור לו לצאת מן המקדש‪ ,‬אם כי אינו עובד בזמן זה‪.‬‬
‫ואם הוא כוהן גדול‪ ,‬שאסור לו להיטמא אפילו להוריו – חייב אף להמשיך‬
‫לעבוד במקדש‪ ,‬שנאמר‪ּ" :‬ו ִמן ַהִּמ ְק ָּדׁש ֹלא ֵי ֵצא ְוֹלא ְי ַחֵּלל ֵאת ִמ ְק ַּדׁש ֱאֹל ָהיו"‬
‫(ויקרא כא‪,‬יב)‪ .‬משמע שהעבודה במקדש היא היא בגדר קרבת ה'‪ ,‬ולא המוות‬

                                                   ‫(ראו ביאת המקדש ב‪,‬ו‪-‬יב)‪.‬‬

                                ‫ההתמודדות החברתית‪-‬מדינית‬

‫ההתמודדות החברתית עם המוות באה לידי ביטוי הן במיקומן מעורר‬
‫התמיהה של הלכות אבל במשנה תורה‪ ,‬בספר שופטים‪ ,‬בחטיבה שלפני‬
‫האחרונה בספר‪ ,‬כשלכאורה היה ראוי יותר שיהיו נספחות לספר טהרה כמו‬
‫הלכות טומאת המת‪ .‬אבל אם נזכור שהספר עוסק במסגרות החברתיות‪-‬‬
‫מדיניות של העם‪ :‬מערכת המשפט‪ ,‬שהיא הסנהדרין‪ ,‬ומערכת השלטון‪,‬‬
‫שהיא המלוכה‪ ,‬הרי שגם טקסי האבלות הם חלק מן הסדר החברתי‪-‬מדיני‬
‫שהקהילה מעניקה בו מעמד לחייו של הנפטר ולחיים בכלל‪ .‬כך מתבררות‬
‫הלכות רבות בחובות המוטלות על האבל‪ ,‬ובאיסור להתאבל על המינים‪,‬‬

                  ‫כלומר מי שפרשו מדרכי ציבור‪ ,‬וגם על הרוגי בית דין‪14.‬‬
‫ההתמודדות החברתית באה לידי ביטוי בהלכה שעוררה תמיהות בדבר‬

                                          ‫המקור שהרמב"ם נסמך עליו‪:‬‬

       ‫ֵמת ׁ ֶש ֵאין ל ֹו ֲא ֵב ִלים ְל ִה ְת ַנ ֵחם – ָּב ִאים ֲע ָ ׂש ָרה ְּב ֵני ָא ָדם ְּכ ׁ ֵש ִרין ְוי ֹו ׁ ְש ִבין‬
       ‫ִּב ְמק ֹומ ֹו ָּכל ׁ ִש ְב ַעת ְי ֵמי ָה ֲא ֵבל ּות‪ּ ,‬ו ׁ ְש ָאר ָה ָעם ִמ ְת ַק ְּב ִצין ֲע ֵלי ֶהם‪ְ .‬ו ִאם לֹא‬
       ‫ָהי ּו ׁ ָשם ֲע ָ ׂש ָרה ְקב ּו ִעין ְּב ָכל י ֹום ָוי ֹום – ִמ ְת ַק ְּב ִצין ֲע ָ ׂש ָרה ִמ ׁ ּ ְש ָאר ָה ָעם‬

                                                           ‫ְוי ֹו ׁ ְש ִבין ִּב ְמק ֹומ ֹו‪( .‬אבל יג‪,‬ד)‬

‫הלכה זו אינה באה להעלות את נפשו של הנפטר או לנחם את המת על‬
‫מותו‪ 15,‬עניין שאין לו מקום בתפיסת הרמב"ם‪ ,‬אלא ללמד שאסור לחברה‬
‫להתעלם ממותו של אחד מחבריה‪ .‬לכן‪ ,‬אם מת אדם שאין לו מי שיתאבל‬

                  ‫עליו‪ ,‬החברה חייבת להתארגן למלא את התפקיד הזה‪16.‬‬
   268   269   270   271   272   273   274   275   276   277   278