Page 272 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 272
240׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
באומרוּ [" :כֹל ֲא ׁ ֶשר ִּת ְמ ָצא ָי ְד ָך ַל ֲע ׂש ֹות ְּבכֹ ֲח ָך ֲע ֵ ׂשה]ִּ ,כי ֵאין ַמ ֲע ֶ ׂשה
ְו ֶח ׁ ְש ּב ֹון ְו ַד ַעת ְו ָח ְכ ָמה ִּב ׁ ְשא ֹול ֲא ׁ ֶשר ַא ָּתה ֹה ֵל ְך ׁ ָש ָּמה" (קהלת ט,י) 8,אלא
במצב אשר ילך האדם ,בו יישאר לעולם .ולזה ראוי להשתדל בזה
הזמן הקצר המועט ,ולא לאבדו אלא בקניית המעלות בלבד ,לפי
שאבדתו גדולה ,הואיל ואין לו תמורה ואין לו תקנה( .פה"מ אבות ד,יח)9
בגוף עצמו ,המוטל מת ,אין ייחוד למהותו של האדם .אמנם חובה על האדם
לטפל בגופו ולשמור על תקינותו וכשירותו 10,אבל החיים הביולוגיים של
הגוף אינם החיים המהותיים של האדם ,ולכן המוות הביולוגי של הגוף אינו
המוות האמיתי.
המוות אינו מאיים על טוב ה' :טבעיות המוות
המוות איננו מקום של התמודדות המאיימת על האמונה .המקרא אינו מרבה
לעסוק בשאלת הסוד המצפה לנפש לאחר כיליון הגוף .המוות הוא חלק מן
המציאותּ" ,ו ְפ ֻק ַּדת ָּכל ָה ָא ָדם" (במדבר טז,כט) ,תופעה טבעית והכרחית ,כמו
שנאמרַ " :עד ׁשּו ְבָך ֶאל ָה ֲא ָד ָמה ִּכי ִמֶּמָּנה ֻל ָּק ְח ָּתִּ ,כי ָע ָפר ַא ָּתה ְו ֶאל ָע ָפר ָּתׁשּוב"
(בראשית ג,יט) .לדברי יהושע ודויד ,המוות הוא דבר טבעיָ " :אנֹ ִכי הֹו ֵלְך ַהּיֹום
ְּב ֶד ֶרְך ָּכל ָה ָא ֶרץ" (יהושע כג,יד; ובדומה לזה מלכים-א ב,ב) .וגם משורר התהילים מביע
בפסקנות את ההכרה שאי-אפשר להיחלץ מן המוות ,ותמה רטוריתִ " :מי ֶג ֶבר
ִי ְח ֶיה ְוֹלא ִי ְר ֶאה ָּמ ֶותְ ,י ַמֵּלט ַנ ְפׁשֹו ִמ ַּיד ְׁשאֹול ֶס ָלה" (תהלים פט,מט) .דבר פשוט
הואֵ " :עת ָל ֶל ֶדת ְו ֵעת ָלמּות" (קהלת ג,ב) .בניגוד לתרבויות אחרות ,המקרא אינו
מתייחס בשיטתיות למה שמתרחש לאחר המוות 11אלא לחיים בעולם הזה.
אף הרמב"ם מזכיר את הטבעיות שבמוות 12,ואת המציאות הטובה שבמחזור
החיים:
נמצא שמהותה האמיתית של כל פעולת ה' – טוב ,כי היא מציאות .לכן
התבטא במפורש הספר שהאיר את אפלות העולם ,ואמרַ " :ו ַּי ְרא ֱאלֹ ִהים
ֶאת ָּכל ֲא ׁ ֶשר ָע ָ ׂשה ְו ִה ֵּנה ט ֹוב ְמ ֹאד" (בראשית א,לא) .ואפילו מציאותו של
חומר שפל זה כפי שהוא ,עם חיבורו להעדר המחייב את המוות ואת כל
הרעות – כל זה גם הוא טוב ,בשל התמדת ההוויה והימשכות המציאות
באופן רציף ,ולכן פירש ר' מאירְ '" :ו ִה ֵּנה ט ֹוב ְמאֹד' – והנה טוב מות"
(בראשית רבה ט,ה) ,בשל העניין שהסבנו אליו את תשומת הלב( .מו"נ ג,י)9-8
ההתרכזות בחיים באה במיוחד בזיקה לקודש .לכן ,התורה אוסרת על האדם
השרוי בצער על מתו ,האונן ,מי שמבחינת ההלכה ממתין לקבורת מתו,
