Page 286 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 286

‫‪ 254‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

       ‫ַו ֹּיא ֶמר ה' ֵא ַלי‪ֶּ ,‬בן ָא ָדם ֲה ִת ׁ ְש ּפ ֹוט ֶאת ָא ֳה ָלה ְו ֶאת ָא ֳה ִלי ָבה ְו ַה ֵּגד ָל ֶהן ֵאת‬
       ‫ת ֹו ֲעב ֹו ֵתי ֶהן‪ִּ .‬כי ִנ ֵאפ ּו ְו ָדם ִּבי ֵדי ֶהן ְו ֶאת ִּג ּל ּו ֵלי ֶהן ִנ ֵאפ ּו‪ְ ,‬ו ַגם ֶאת ְּב ֵני ֶהן ֲא ׁ ֶשר‬
       ‫ָי ְלד ּו ִלי ֶה ֱע ִביר ּו ָל ֶהם ְל ָא ְכ ָלה‪ .‬ע ֹוד ֹזאת ָע ׂש ּו ִלי‪ִ ,‬ט ְּמא ּו ֶאת ִמ ְק ָ ּד ׁ ִשי ַּב ּי ֹום‬
       ‫ַהה ּוא ְו ֶאת ׁ ַש ְּבת ֹו ַתי ִח ֵּלל ּו‪ּ .‬ו ְב ׁ ַש ֲח ָטם ֶאת ְּב ֵני ֶהם ְל ִג ּל ּו ֵלי ֶהם‪ַ ,‬ו ָּי ֹבא ּו ֶאל‬

         ‫ִמ ְק ָ ּד ׁ ִשי ַּב ּי ֹום ַהה ּוא ְל ַח ְּלל ֹו ְו ִה ֵּנה כֹה ָע ׂש ּו ְּבת ֹו ְך ֵּבי ִתי‪( .‬יחזקאל כג‪,‬לו‪-‬לט)‪54‬‬

‫העברת הבנים למולך מכונה טומאה כבר במקרא‪ ,‬מפני שיש בה חילול שם‬
‫ה'‪ ,‬שנאמר‪ּ" :‬ו ִמ ַּזְר ֲעָך ֹלא ִת ֵּתן ְל ַה ֲע ִביר ַלּמֹ ֶלְך‪ְ ,‬וֹלא ְת ַחֵּלל ֶאת ֵׁשם ֱאֹל ֶהיָך ֲא ִני‬
‫ה'" (ויקרא יח‪,‬כא); "ִּכי ִמ ַּז ְרעֹו ָנ ַתן ַלּ ֹמ ֶלְך‪ְ ,‬ל ַמ ַען ַטֵּמא ֶאת ִמ ְק ָּדִׁשי ּו ְל ַחֵּלל ֶאת ֵׁשם‬
‫ָק ְדִׁשי" (שם כ‪,‬ג)‪ .‬אין ה' מצווה זאת‪ .‬לא בדרך הזאת מתקרבים אל ה'‪ ,‬ומעשה‬

                                     ‫זה אינו מציל מן המוות אלא להפך‪.‬‬

                                              ‫שואל אוב וידעוני‬

‫המקרא מזכיר בספר דברים (יח‪,‬י‪-‬יג; שהובאו לעיל) את המעביר בניו למולך יחד‬
‫עם שואל אוב וידעוני ודורש אל המתים‪ .‬סמיכות האיסורים מופיעה גם‬
‫בספר ויקרא (כ‪,‬ב‪-‬ו)‪ֲ " :‬אֶׁשר ִי ֵּתן ִמ ַּז ְרעֹו ַלּמֹ ֶלְך מֹות יּו ָמת [‪ַ ]...‬ו ֲא ִני ֶא ֵּתן ֶאת ָּפ ַני‬
‫ָּב ִאיׁש ַההּוא ְו ִה ְכַר ִּתי אֹתֹו ִמ ֶּקֶרב ַעּמֹו‪ִּ ,‬כי ִמ ַּזְרעֹו ָנ ַתן ַלּמֹ ֶלְך ְל ַמ ַען ַטֵּמא ֶאת‬
‫ִמ ְק ָּדִׁשי ּו ְל ַחֵּלל ֶאת ֵׁשם ָק ְדִׁשי [‪ְ .]...‬ו ַהֶּנ ֶפׁש ֲאֶׁשר ִּת ְפ ֶנה ֶאל ָהאֹבֹת ְו ֶאל ַה ִּי ְּדעֹ ִנים‬
‫ִל ְז ֹנת ַא ֲחֵרי ֶהם‪ְ ,‬ו ָנ ַת ִּתי ֶאת ָּפ ַני ַּבֶּנ ֶפׁש ַה ִהוא ְו ִה ְכַר ִּתי אֹתֹו ִמ ֶּקֶרב ַעּמֹו"‪ .‬הפסוקים‬
‫הבאים אחרי הפסוקים הללו מפרטים את איסורי העריות (שאדון בהם בפרק‬
‫הבא)‪ ,‬וחותמים בעונשם של הפונים אל האוב והידעוני (פסוק כז)‪ .‬הדגשת‬
‫הטומאה הנפשית באה בפסוק אחר בספר ויקרא (יט‪,‬לא)‪ַ " :‬אל ִּת ְפנּו ֶאל ָהאֹבֹת‬
‫ְו ֶאל ַה ִּי ְּד ֹע ִנים ַאל ְּת ַב ְקׁשּו ְל ָט ְמ ָאה ָב ֶהם‪ֲ ,‬א ִני ה' ֱאֹל ֵהי ֶכם"‪ .‬הפנייה אל האובות‬
‫והידעונים היא היא בקשת הטומאה‪ .‬כאן עולה שוב המושג המופשט של‬

                         ‫הטומאה‪ ,‬שכולו מחשבה שגויה של עבודה זרה‪.‬‬
‫ונשאלת השאלה‪ :‬מה הם מעשיהם של האוב והידעוני? הרמב"ם דן בהם‬

                   ‫בהלכות שלפני ההלכות העוסקות במעביר בנו למולך‪:‬‬

       ‫ֵּכי ַצד ַמ ֲע ֵ ׂשה ָהא ֹוב? ֶזה ׁ ֶשה ּוא ע ֹו ֵמד ּו ַמ ְק ִטיר ְק ֹט ֶרת ְיד ּו ָעה‪ְ ,‬וא ֹו ֵחז ׁ ַש ְר ִביט‬
       ‫ׁ ֶש ַּל ֲה ַדס ְּב ָיד ֹו ּו ְמ ִניפ ֹו‪ְ ,‬וה ּוא ְמ ַד ֵּבר ַּב ָּלאט ִּב ְד ָב ִרים ְיד ּו ִעים ֶא ְצ ָלם‪ַ ,‬עד‬
       ‫ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ַמע ַה ׁ ּש ֹו ֵאל ְּכ ִא ּל ּו ֶא ָחד ְמ ַד ֵּבר ִע ּמ ֹו‪ּ ,‬ו ְמ ׁ ִשיב ֹו ַעל ַמה ׁ ּ ֶשה ּוא ׁש ֹו ֵאל‬
       ‫ִּב ְד ָב ִרים ִמ ַּת ַחת ָה ָא ֶרץ ְּבק ֹול ָנמ ּו ְך ַעד ְמ ֹאד‪ּ ,‬ו ְכ ִא ּל ּו ֵאינ ֹו ִנ ָּכר ָל ֹא ֶזן‪ֶ ,‬א ָּלא‬
       ‫ַּב ַּמ ֲח ׁ ָש ָבה ַמ ְר ִּגי ׁש ּב ֹו‪ְ .‬ו ֵכן ַה ּל ֹו ֵק ַח ֻּג ְל ֹּג ֶלת ַה ֵּמת ּו ַמ ְק ִטיר ָל ּה ּו ְמ ַנ ֵח ׁש ָּב ּה‪,‬‬
       ‫ַעד ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ַמע ְּכ ִא ּל ּו ק ֹול י ֹו ֵצא ִמ ַּת ַחת ׁ ֶש ְחי ֹו‪ָ ׁ ,‬ש ָפל ַעד ְמ ֹאד‪ּ ,‬ו ְמ ׁ ִשיב ֹו‪ָּ .‬כל‬

                                 ‫ֵא ּל ּו ַמ ֲע ֵ ׂשה א ֹוב ֵהן‪ְ ,‬ו ָהע ֹו ֶ ׂשה ֶא ָחד ֵמ ֶהן – ִנ ְס ָקל‪.‬‬
   281   282   283   284   285   286   287   288   289   290   291