Page 300 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 300

‫‪ 268‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫אסור לכוהן לצאת לחוץ לארץ אלא לצרכים מסוימים (אבל ג‪,‬יג‪-‬יד)‪ .‬גם כאן‪,‬‬
‫הקשר בין חוץ לארץ לבין עבודה זרה מודגש היטב בדברי הרמב"ם‪ְ " :‬לעֹו ָלם‬
‫ָידּור ָא ָדם ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל‪ֲ ,‬א ִפּלּו ְּב ִעיר ֶׁשֻרָּבּה ּגֹו ִיים‪ְ ,‬ו ַאל ָידּור ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ‪,‬‬
‫ַו ֲא ִפּלּו ְּב ִעיר ֶׁשֻרָּבּה ִיְׂשָר ֵאל‪ֶׁ ,‬שָּכל ַהּיֹו ֵצא ְלחּו ָצה ָל ָאֶרץ ְּכ ִאּלּו עֹו ֵבד ֲעבֹו ָדה ָז ָרה‪,‬‬
‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ִּ' :‬כי ֵגְרׁשּו ִני ַהּיֹום ֵמ ִה ְס ַּתֵּפ ַח ְּב ַנ ֲח ַלת ה'‪ֵ ,‬לאמֹר ֵלְך ֲעבֹד ֱאֹל ִהים ֲא ֵחִרים'‬
‫(שמואל‪-‬א כו‪,‬יט)" (מלכים ה‪,‬יב)‪ .‬והסיבה היא חינוכית‪ .‬מי שמבקש להתקרב אל ה'‪,‬‬
‫טוב יעשה אם יעלה לארץ ישראל‪ .‬משום כך גזרו חכמים שהנזיר חייב לעלות‬
‫לארץ ישראל‪ 106,‬מפני שתופעת הנזירות כדבר של קדושה יכולה להתקיים רק‬
‫בארץ ישראל‪ .‬המרחב שיש בו תפיסת מוות שיש להתרחק ממנה חל לא רק‬
‫בחוץ לארץ‪ ,‬אלא גם בארץ‪ָ " :‬מקֹום ֶׁשׁ ָּש ְכנּו ּבֹו ּגֹו ִיים ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל – ֲהֵרי ֶזה‬
‫ְמ ַטֵּמא ְּכ ֶא ֶרץ ָה ַעִּמים‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּיָּב ֵדק‪ֶׁ ,‬שָּמא ָק ְברּו ּבֹו ְנ ָפ ִלים [=תינוקות שנולדו מתים‬

                                   ‫או שמתו סמוך ללידתם]" (טומאת מת יא‪,‬ז)‪107.‬‬

     ‫מקורות טומאה מן התורה לבעלי חיים מתים‬

‫בעלי חיים האסורים באכילה‪ ,‬כגון החמור והסוס‪ ,‬מכונים "טמאים" בשיתוף‬
‫השם (משמעות מורחבת לטומאה)‪ ,‬והפכם מכונים "טהורים"‪ .‬לעניין המקדש‬
‫וקודשיו‪ ,‬בעלי החיים לעולם טהורים הם בעודם חיים‪ ,‬ורק לאחר מותם חלק‬
‫מהם טמאים‪ .‬בגדר אבות הטומאה כלולים‪ :‬טומאת נבלה‪ ,‬טומאת נבלת‬
‫עוף טהור‪ ,‬טומאת נבלת אחד משמונה שרצים וחטאות המטמאות‪ .‬שלוש‬
‫הטומאות הראשונות מפורטות בארבעת הפרקים הראשונים של הלכות שאר‬

                                          ‫אבות הטומאות שבספר טהרה‪.‬‬

                          ‫זו טריפה וטהורה וזו נבילה ומטמאת‬

‫הנבילה היא בהמה שמתה מוות טבעי או נשחטה שחיטה פסולה‪ ,‬שהיא‬
‫אסורה באכילה‪ ,‬אבל מותרת בהנאה (בכל שימוש)‪ ,‬כגון‪ :‬להאכיל אותה‬
‫לכלבים‪ ,‬למכור אותה לנוכרי‪ ,‬להשתמש בעורה‪ 108.‬מכל מקום‪ ,‬היא נחשבת‬
‫טמאה בדברים שיש להם זיקה למקדש (ענייניה מרוכזים בשאר אבות הטומאות פרקים‬
‫א‪-‬ב)‪ .‬לכן‪ ,‬בעלי חיים האסורים באכילה‪ ,‬מטמאים במותם טומאת נבילה‪,‬‬
‫מפני ששחיטתם אינה מתירה אותם לאכילה‪ .‬הטריפה היא בהמה שנטרפה‬
‫ועומדת למות או שחלתה באחת מן המחלות המנויות בהלכה (שחיטה פרקים ה‪-‬יא)‪,‬‬
‫העלולות להביא למותה‪ .‬לכן‪ ,‬גם אם נשחטה כהלכה‪ ,‬היא אסורה לאכילה‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬שלא כנבילה‪ ,‬טריפה שנשחטה כהלכה אינה מטמאת‪ .‬נמצא ש"ֹלא‬
‫ָּכל ָה ָאסּור ַּב ֲא ִכי ָלה ְמ ַטֵּמא‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ַהְּט ֵר ָפה ֲאסּו ָרה‪ּ ,‬ו ְטהֹו ָרה" (שאר אבות הטומאות ב‪,‬י)‪.‬‬
   295   296   297   298   299   300   301   302   303   304   305