Page 300 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 300
268׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
אסור לכוהן לצאת לחוץ לארץ אלא לצרכים מסוימים (אבל ג,יג-יד) .גם כאן,
הקשר בין חוץ לארץ לבין עבודה זרה מודגש היטב בדברי הרמב"םְ " :לעֹו ָלם
ָידּור ָא ָדם ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאלֲ ,א ִפּלּו ְּב ִעיר ֶׁשֻרָּבּה ּגֹו ִייםְ ,ו ַאל ָידּור ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ,
ַו ֲא ִפּלּו ְּב ִעיר ֶׁשֻרָּבּה ִיְׂשָר ֵאלֶׁ ,שָּכל ַהּיֹו ֵצא ְלחּו ָצה ָל ָאֶרץ ְּכ ִאּלּו עֹו ֵבד ֲעבֹו ָדה ָז ָרה,
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרִּ' :כי ֵגְרׁשּו ִני ַהּיֹום ֵמ ִה ְס ַּתֵּפ ַח ְּב ַנ ֲח ַלת ה'ֵ ,לאמֹר ֵלְך ֲעבֹד ֱאֹל ִהים ֲא ֵחִרים'
(שמואל-א כו,יט)" (מלכים ה,יב) .והסיבה היא חינוכית .מי שמבקש להתקרב אל ה',
טוב יעשה אם יעלה לארץ ישראל .משום כך גזרו חכמים שהנזיר חייב לעלות
לארץ ישראל 106,מפני שתופעת הנזירות כדבר של קדושה יכולה להתקיים רק
בארץ ישראל .המרחב שיש בו תפיסת מוות שיש להתרחק ממנה חל לא רק
בחוץ לארץ ,אלא גם בארץָ " :מקֹום ֶׁשׁ ָּש ְכנּו ּבֹו ּגֹו ִיים ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל – ֲהֵרי ֶזה
ְמ ַטֵּמא ְּכ ֶא ֶרץ ָה ַעִּמיםַ ,עד ֶׁש ִּיָּב ֵדקֶׁ ,שָּמא ָק ְברּו ּבֹו ְנ ָפ ִלים [=תינוקות שנולדו מתים
או שמתו סמוך ללידתם]" (טומאת מת יא,ז)107.
מקורות טומאה מן התורה לבעלי חיים מתים
בעלי חיים האסורים באכילה ,כגון החמור והסוס ,מכונים "טמאים" בשיתוף
השם (משמעות מורחבת לטומאה) ,והפכם מכונים "טהורים" .לעניין המקדש
וקודשיו ,בעלי החיים לעולם טהורים הם בעודם חיים ,ורק לאחר מותם חלק
מהם טמאים .בגדר אבות הטומאה כלולים :טומאת נבלה ,טומאת נבלת
עוף טהור ,טומאת נבלת אחד משמונה שרצים וחטאות המטמאות .שלוש
הטומאות הראשונות מפורטות בארבעת הפרקים הראשונים של הלכות שאר
אבות הטומאות שבספר טהרה.
זו טריפה וטהורה וזו נבילה ומטמאת
הנבילה היא בהמה שמתה מוות טבעי או נשחטה שחיטה פסולה ,שהיא
אסורה באכילה ,אבל מותרת בהנאה (בכל שימוש) ,כגון :להאכיל אותה
לכלבים ,למכור אותה לנוכרי ,להשתמש בעורה 108.מכל מקום ,היא נחשבת
טמאה בדברים שיש להם זיקה למקדש (ענייניה מרוכזים בשאר אבות הטומאות פרקים
א-ב) .לכן ,בעלי חיים האסורים באכילה ,מטמאים במותם טומאת נבילה,
מפני ששחיטתם אינה מתירה אותם לאכילה .הטריפה היא בהמה שנטרפה
ועומדת למות או שחלתה באחת מן המחלות המנויות בהלכה (שחיטה פרקים ה-יא),
העלולות להביא למותה .לכן ,גם אם נשחטה כהלכה ,היא אסורה לאכילה.
מצד שני ,שלא כנבילה ,טריפה שנשחטה כהלכה אינה מטמאת .נמצא ש"ֹלא
ָּכל ָה ָאסּור ַּב ֲא ִכי ָלה ְמ ַטֵּמאֶׁ ,ש ֲה ֵרי ַהְּט ֵר ָפה ֲאסּו ָרהּ ,ו ְטהֹו ָרה" (שאר אבות הטומאות ב,י).
