Page 250 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 250
218׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם
את הביקור במקדש לנדיר ,עטוף תחושת הוד ויראה" .מכיוון שזו היתה
המטרה ,אסר יתעלה על הטמאים להיכנס למקדש ,עם ריבוי מיני ה ְט ָמאֹות,
כך שכמעט לא תמצא אדם טהור אלא לעתים רחוקות" (מו"נ ג,מז.)4
הרמב"ם מדגים זאת בשכיחות הטומאה ,בהדרגה מן הנדיר לתדיר :תחילה
בטומאת נבלה וטומאת שמונה שרצים שלטענתו "מרבים ליפול בבתים
ובמאכלים ובמשקים ,ונפוץ הוא שבני אדם נתקלים בהם"; לאחר מכן הוא
מציין שכיחות גדולה יותר לטומאת המגע של נידה ,זבה ,זב ומצורע ,או
למגע משכבן; ולאחר מכן שכיחות מירבית לשכיבת אשתו או קרי.
נדירות האדם הטהור ניכרת גם לנוכח תהליך ההיטהרות לאחר פרישה
ממקורות הטומאה ,שהוא בדרך כלל טבילה והמתנה ליום המחר ,המתנה
שעלולה להכשיל את הטהרה.
אפשר לערער על השכיחות הגבוהה שהרמב"ם מצמיד לתופעות ,כגון לתפוצת
כמה משמונת השרצים ,לתדירות מגע עם זב או מצורע ,או לשכיחות שכיבת
אשתו .הרי אפשר לחשוב על תופעות אחרות כשכיחות ,כגון מחלות .אבל אני
מבקש לטעון שטיעון זה אינו ממצה בפני עצמו ,ויש לו רקע משכנע יותר אם
נחבר אותו לטיעון רקע של הרמב"ם על אודות המקדש ועל אודות מלחמתה
של התורה ,אף שהרמב"ם אינו מפתח אותו כאן .קיומו של המקדש אינו מטרה
("כוונה ראשונה") בפני עצמה ,אלא נועד להיות אמצעי ("כוונה שניה")
במלחמה נגד עבודה זרה ,כפי שהרמב"ם הסביר בפרק על התחכום האלוהי (מו"נ
ג,לב) 22.שם הסביר הרמב"ם שההגבלות המוטלות על מקום המקדש (רק במקום
לאומי-מרכזי) ,זמני ההקרבה (בעיקר בשעות היום בחגים ,שהם מפגשי עליה
לרגל) ,משרתי המקדש (רק הכהנים) ועוד ,מצביעים על היות המקדש אמצעי
ולא מטרה (שם ,פסקאות .)12 ,5אפשר להסיק מכאן שגם הגבלת הכניסה על ידי
דיני הטומאה והטהרה היא חלק מהמענה נגד עבודה זרה .יראת המקום נועדה
לצורך הקניית יחס של רוממות למקום (מו"נ ג,מו ,)5וגם הטהרה נועדה למעט את
הגישה לצורך שמירת היראה .והכל יחד הוא אמצעי נגד עבודה זרה .אם כן נוכל
לשאול :האם למקורות הטומאה השכיחים ,המונעים כרטיס כניסה למקדש ,יש
זיקה לעבודה זרה? תפקידי הטהרה להלן ,השלישי והרביעי ,יהדקו זיקה זו.
התפקיד השלישי הוא התחשבות במושגים התרבותיים שהיו קיימים אז,
אשר שיקפו מענה לצרכים מסוימים של נפש האדם .מושגי טומאה וטהרה
אינם המצאה של התורה ,הם היו קיימים בתרבות הדתית-אלילית שרווחה
אז ,שהקנתה למקורות הטומאה כוח ֵּדמֹו ִני ותבעה ממאמיניה מאמצים רבים
המצמצמים את חופש הפעולה של הטמא .כדי להתמודד עם כוחה המציאותי
של הטומאה דרשו כהני האליל מעשי פולחן הכרוכים במאמץ רב .התורה
