Page 248 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 248

‫‪ 216‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫והטהרה ובהקשרה החברתי‪-‬תודעתי למקדש‪ .‬כאן‪ ,‬בחלק השלישי‪ ,‬אעמיד‬
‫נדבך נוסף בהבנת הטומאה והטהרה ואנתח את הדמיונות‪ ,‬התפיסות השגויות‬

                     ‫שהטומאה מגדירה אותן‪ ,‬מתחמת אותן ונאבקת בהן‪.‬‬
‫עיון חוזר במקור במורה הנבוכים עשוי לחדד את המשמעות שהרמב"ם‬

                                              ‫מעניק למושג הטומאה‪17:‬‬

       ‫שראוי לו שיכוון (עצמו) ויתעסק (א) בהשלמת הלימודים המכינים‪( ,‬ב)‬

       ‫ורכישת ההקדמות המטהרות את ההשגה מטומאתה‪ ,‬שהיא הטעויות‪,‬‬
       ‫ואז ייגש להתבונן בכבוד הקודש האלוהי‪ְ " ,‬ו ַגם ַה ּכֹ ֲה ִנים ַה ִּנ ָּג ׁ ִשים ֶאל‬
       ‫ה' ִי ְת ַק ָ ּד ׁש ּו‪ֶּ ,‬פן ִי ְפ ֹרץ ָּב ֶהם ה'" (שמות יט‪,‬כב)‪ 18 .‬וכבר ציווה שלמה להישמר‬
       ‫מאוד כאשר ישאף האדם להגיע לדרגה הזאת‪ ,‬ואמר במשל ובאזהרה‪:‬‬

                ‫" ׁ ְש ֹמר ַר ְג ְל ָך ַּכ ֲא ׁ ֶשר ֵּת ֵל ְך ֶאל ֵּבית ָה ֱאלֹ ִהים" (קהלת ד‪,‬יז)‪( .‬מו"נ א‪,‬ה‪)5‬‬

‫כלומר על האדם לטהר את המחשבה מטעויות כהכנה לפני ההתבוננות‬
‫"בכבוד הקודש האלוהי"‪ 19.‬מילולית‪ ,‬מדובר ב"מחנה" (וכן מתרגם אבן‪-‬‬
‫תיבון)‪ ,‬הלוא הוא התחום הגיאוגרפי שהכוהנים הטהורים נכנסים אליו‪,‬‬
‫וכמטאפורה הוא מציין כל גישה לקדושה האלוהית‪ .‬הדו‪-‬מימדיות במקום‬
‫שהם הולכים אליו‪ ,‬הן מבחינה גיאוגרפית הן מבחינת המעמד‪ ,‬בולט בפסוק‬
‫השני שמביא הרמב"ם‪" ,‬בית האלוהים"‪ .‬עניינו של הפסוק כולו מן הבחינה‬
‫הרעיונית מובן באמצעות הגדרות הרמב"ם למונח "רגל" (מו"נ א‪,‬כח) כסיבות‬
‫או הקדמות‪ ,‬כלומר‪ :‬הקפד על ההכנות הראויות לפני המפגש עם האלוהים‪20.‬‬
‫משמע שהדברים שטומאה יכולה לחול עליהם הם מצבים המועדים לסכנה‬
‫מבחינת קרבת ה'‪ .‬יתירה מזאת‪ ,‬הפסוק מובא גם בזיקה לזהירות הנדרשת‬
‫בהשגת האלוהים‪" :‬וכאילו הוא אומר שטבע ההשגה הזו‪ ,‬על אף נכבדותה‬
‫וגדולתה והשלמות שיש בה‪ ,‬אם לא יעצרו בה בגבולה וילכו בו בזהירות‪,‬‬
‫ייהפך הדבר לחסרון" (מו"נ א‪,‬לב‪ .)4‬כלומר יש שדמיון של "קרבת אלוהים"‬
‫בא בדרך רעה‪ .‬וכיוון שכבר אמרנו שהטומאה היא הכרתית‪-‬נומינליסטית‪,‬‬
‫יש קרבת אלוהים שמקורה בתפיסה לא נכונה‪ .‬המצבים שהטומאה חלה‬
‫עליהם הם בגדר תמרור אזהרה לאדם ולחברה שהמפגש עם מצבים אלו‬

                                    ‫עלול להביא לריחוק מן האמת ומה'‪.‬‬
‫ואמנם באותו פרק במורה הנבוכים הרמב"ם מסביר ש" ֲא ִצי ֵלי ְּב ֵני ִי ְ ׂשָר ֵאל"‬
‫(שמות כד‪,‬יא) ניסו להתקרב אל ה' בדרך שאינה נאותה‪ ,‬דרך החומריות‪" :‬והם נטו‬
‫אל הדברים הגופניים בשל השתבשות ההשגה‪ ,‬ולכן נאמר 'ַו ֶּי ֱחזּו ֶאת ָה ֱאֹל ִהים‬

    ‫ַוּיֹא ְכלּו ַו ִּיׁ ְשּתּו' (שמות כד‪,‬יא)"‪ .‬וגם נדב ואביהוא טעו איתם בכך (ויקרא י‪,‬א‪-‬ב)‪.‬‬
   243   244   245   246   247   248   249   250   251   252   253