Page 248 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 248
216׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם
והטהרה ובהקשרה החברתי-תודעתי למקדש .כאן ,בחלק השלישי ,אעמיד
נדבך נוסף בהבנת הטומאה והטהרה ואנתח את הדמיונות ,התפיסות השגויות
שהטומאה מגדירה אותן ,מתחמת אותן ונאבקת בהן.
עיון חוזר במקור במורה הנבוכים עשוי לחדד את המשמעות שהרמב"ם
מעניק למושג הטומאה17:
שראוי לו שיכוון (עצמו) ויתעסק (א) בהשלמת הלימודים המכינים( ,ב)
ורכישת ההקדמות המטהרות את ההשגה מטומאתה ,שהיא הטעויות,
ואז ייגש להתבונן בכבוד הקודש האלוהיְ " ,ו ַגם ַה ּכֹ ֲה ִנים ַה ִּנ ָּג ׁ ִשים ֶאל
ה' ִי ְת ַק ָ ּד ׁש ּוֶּ ,פן ִי ְפ ֹרץ ָּב ֶהם ה'" (שמות יט,כב) 18 .וכבר ציווה שלמה להישמר
מאוד כאשר ישאף האדם להגיע לדרגה הזאת ,ואמר במשל ובאזהרה:
" ׁ ְש ֹמר ַר ְג ְל ָך ַּכ ֲא ׁ ֶשר ֵּת ֵל ְך ֶאל ֵּבית ָה ֱאלֹ ִהים" (קהלת ד,יז)( .מו"נ א,ה)5
כלומר על האדם לטהר את המחשבה מטעויות כהכנה לפני ההתבוננות
"בכבוד הקודש האלוהי" 19.מילולית ,מדובר ב"מחנה" (וכן מתרגם אבן-
תיבון) ,הלוא הוא התחום הגיאוגרפי שהכוהנים הטהורים נכנסים אליו,
וכמטאפורה הוא מציין כל גישה לקדושה האלוהית .הדו-מימדיות במקום
שהם הולכים אליו ,הן מבחינה גיאוגרפית הן מבחינת המעמד ,בולט בפסוק
השני שמביא הרמב"ם" ,בית האלוהים" .עניינו של הפסוק כולו מן הבחינה
הרעיונית מובן באמצעות הגדרות הרמב"ם למונח "רגל" (מו"נ א,כח) כסיבות
או הקדמות ,כלומר :הקפד על ההכנות הראויות לפני המפגש עם האלוהים20.
משמע שהדברים שטומאה יכולה לחול עליהם הם מצבים המועדים לסכנה
מבחינת קרבת ה' .יתירה מזאת ,הפסוק מובא גם בזיקה לזהירות הנדרשת
בהשגת האלוהים" :וכאילו הוא אומר שטבע ההשגה הזו ,על אף נכבדותה
וגדולתה והשלמות שיש בה ,אם לא יעצרו בה בגבולה וילכו בו בזהירות,
ייהפך הדבר לחסרון" (מו"נ א,לב .)4כלומר יש שדמיון של "קרבת אלוהים"
בא בדרך רעה .וכיוון שכבר אמרנו שהטומאה היא הכרתית-נומינליסטית,
יש קרבת אלוהים שמקורה בתפיסה לא נכונה .המצבים שהטומאה חלה
עליהם הם בגדר תמרור אזהרה לאדם ולחברה שהמפגש עם מצבים אלו
עלול להביא לריחוק מן האמת ומה'.
ואמנם באותו פרק במורה הנבוכים הרמב"ם מסביר ש" ֲא ִצי ֵלי ְּב ֵני ִי ְ ׂשָר ֵאל"
(שמות כד,יא) ניסו להתקרב אל ה' בדרך שאינה נאותה ,דרך החומריות" :והם נטו
אל הדברים הגופניים בשל השתבשות ההשגה ,ולכן נאמר 'ַו ֶּי ֱחזּו ֶאת ָה ֱאֹל ִהים
ַוּיֹא ְכלּו ַו ִּיׁ ְשּתּו' (שמות כד,יא)" .וגם נדב ואביהוא טעו איתם בכך (ויקרא י,א-ב).
