Page 246 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 246
214׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם
האישה .כמעט בכל מקום ,לעניין איסור והיתר או לעניינים משפטיים,
ביאה שלא כדרכה היא בגדר ביאה כדרכה 12,והחריגה כאן דורשת
תשומת לב מיוחדת ,שאין בכוחה של השיטה הרואה את המוות כיסוד
הטומאה להסביר אותה ,שהרי לפי טעמו של ריה"ל שהחלת טומאה
מצביעה על הפסד שכבת הזרע ,דווקא ביאה זו שבה יש מראש הפסד
זרע הייתה צריכה לטמא.
מוטיב המוות אינו מסביר גם את טומאת היולדת ,המביאה חיים לעולם.
אומנם נאמרו הסברים רבים בעניין זה ,כגון שבלידה מתרוקנת האם היולדת
מחיים שהיו בקרבה בזמן הריונה 13או שיש בלידה יסוד של חטא ,טענה
שהופרכה בפרקים הראשונים 14.אולם לי נראה שאין לטעמים הללו שום יסוד
במקרא ושהם חורגים מפשט המקראות .חוששני שבדיוק לדברים רחוקים
כאלו ,כשהמגמה לתת טעמים דחקה את הדעת ,הרמב"ם מכנה "הזיה" (מו"נ
ג,כו ,)7כפי שהצבעתי בפרק השישי (עמ' .)177
דם לידה של ניתוח קיסרי" ,יוצא דופן" ,אינו מטמא .וזו לשון ההלכה:
ִא ׁ ּ ָשה ׁ ֶש ָּי ָצא ַה ָּו ָלד ִמ ָ ּד ְפ ָנ ּהְ ,ו ָי ָצא ִע ּמ ֹו ָ ּדם ִמן ַה ּ ֹד ֶפן – ֲה ֵרי א ֹות ֹו ַה ָ ּדם
ָאב ֵמ ֲאב ֹות ַה ּ ֻט ְמא ֹות ְּכ ַדם ַה ִּנ ָ ּדה ְו ַה ֵּל ָדה ְו ַה ִ ּזי ָבהֶ ׁ ,ש ַה ָּמק ֹור ְמק ֹומ ֹו ָט ֵמא.
ְו ָה ִא ׁ ּ ָשה ְטה ֹו ָרהַ ,עד ׁ ֶש ֵּי ֵצא ִמ ֶּמ ָּנה ָ ּדם ֶ ּד ֶר ְך ָה ֶר ֶחם( .מטמאי משכב ומושב א,ט.
וראו שם הלכה י; שם ד,טו)
נמצא שההלכה מגדירה את דם הלידה כטמא ,רק מפני שיצא מן הרחם,
מן "המקור" ,ואם לא יצא הדם דרך הנרתיק" ,דרך הרחם" בלשון חכמים15
– האישה טהורה .הקביעה "ֶׁש ַהָּמקֹור ְמקֹומֹו ָט ֵמא" ,אף כשמדובר ביצירת
חיים ,אינה יכולה להתברר מכוחו של טעם המוות.
א .תמיהה גדולה יש בהפלת ולד .אם זרע שנפסד נחשב טמא ,בגלל
שהפוטנציאל לא הושלם ,מה יהא דינו של עובר שנפל? לכאורה,
בוודאי שצריך להיות טמא יותר מזרע ,שהרי הפוטנציאל שנפסד גדול
יותר מאשר הפוטנציאל של שכבת זרע ,אבל עובר בן פחות מארבעים
יום אינו מטמא ,ואף האם אינה טמאהַ " :הַּמֶּפ ֶלת ְּבתֹוְך ַאְרָּב ִעים יֹום–
ֵאי ָנּה ְט ֵמ ָאה ֵל ָדה; ֲא ִפּלּו ְּביֹום ַא ְרָּב ִעים" (איסורי ביאה י,ב).
ב .בטומאת צרעת ,דברי ריה"ל ,שהאיבר המצורע "כמוהו כמת" ,אכן
מזכירים את התייחסותו של אהרן לצרעת שפגעה באחותו מריםַ " :אל
ָנא ְת ִהי ַּכֵּמתֲ ,אֶׁשר ְּב ֵצאתֹו ֵמ ֶר ֶחם ִאּמֹו ַוֵּי ָא ֵכל ֲח ִצי ְבָׂשרֹו" (במדבר יב ,יב) .עם
זאת ,הדברים אינם ברורים די הצורך ,שהרי הנמק אינו בגדר טומאה,
