Page 246 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 246

‫‪ 214‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫האישה‪ .‬כמעט בכל מקום‪ ,‬לעניין איסור והיתר או לעניינים משפטיים‪,‬‬
‫ביאה שלא כדרכה היא בגדר ביאה כדרכה‪ 12,‬והחריגה כאן דורשת‬
‫תשומת לב מיוחדת‪ ,‬שאין בכוחה של השיטה הרואה את המוות כיסוד‬
‫הטומאה להסביר אותה‪ ,‬שהרי לפי טעמו של ריה"ל שהחלת טומאה‬
‫מצביעה על הפסד שכבת הזרע‪ ,‬דווקא ביאה זו שבה יש מראש הפסד‬

                                           ‫זרע הייתה צריכה לטמא‪.‬‬
‫מוטיב המוות אינו מסביר גם את טומאת היולדת‪ ,‬המביאה חיים לעולם‪.‬‬
‫אומנם נאמרו הסברים רבים בעניין זה‪ ,‬כגון שבלידה מתרוקנת האם היולדת‬
‫מחיים שהיו בקרבה בזמן הריונה‪ 13‬או שיש בלידה יסוד של חטא‪ ,‬טענה‬
‫שהופרכה בפרקים הראשונים‪ 14.‬אולם לי נראה שאין לטעמים הללו שום יסוד‬
‫במקרא ושהם חורגים מפשט המקראות‪ .‬חוששני שבדיוק לדברים רחוקים‬
‫כאלו‪ ,‬כשהמגמה לתת טעמים דחקה את הדעת‪ ,‬הרמב"ם מכנה "הזיה" (מו"נ‬

                           ‫ג‪,‬כו‪ ,)7‬כפי שהצבעתי בפרק השישי (עמ' ‪.)177‬‬
    ‫דם לידה של ניתוח קיסרי‪" ,‬יוצא דופן"‪ ,‬אינו מטמא‪ .‬וזו לשון ההלכה‪:‬‬

       ‫ִא ׁ ּ ָשה ׁ ֶש ָּי ָצא ַה ָּו ָלד ִמ ָ ּד ְפ ָנ ּה‪ְ ,‬ו ָי ָצא ִע ּמ ֹו ָ ּדם ִמן ַה ּ ֹד ֶפן – ֲה ֵרי א ֹות ֹו ַה ָ ּדם‬
       ‫ָאב ֵמ ֲאב ֹות ַה ּ ֻט ְמא ֹות ְּכ ַדם ַה ִּנ ָ ּדה ְו ַה ֵּל ָדה ְו ַה ִ ּזי ָבה‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ָּמק ֹור ְמק ֹומ ֹו ָט ֵמא‪.‬‬
       ‫ְו ָה ִא ׁ ּ ָשה ְטה ֹו ָרה‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ֵּי ֵצא ִמ ֶּמ ָּנה ָ ּדם ֶ ּד ֶר ְך ָה ֶר ֶחם‪( .‬מטמאי משכב ומושב א‪,‬ט‪.‬‬

                                                                     ‫וראו שם הלכה י; שם ד‪,‬טו)‬

‫נמצא שההלכה מגדירה את דם הלידה כטמא‪ ,‬רק מפני שיצא מן הרחם‪,‬‬
‫מן "המקור"‪ ,‬ואם לא יצא הדם דרך הנרתיק‪" ,‬דרך הרחם" בלשון חכמים‪15‬‬
‫– האישה טהורה‪ .‬הקביעה "ֶׁש ַהָּמקֹור ְמקֹומֹו ָט ֵמא"‪ ,‬אף כשמדובר ביצירת‬

                       ‫חיים‪ ,‬אינה יכולה להתברר מכוחו של טעם המוות‪.‬‬
‫א‪ 	.‬תמיהה גדולה יש בהפלת ולד‪ .‬אם זרע שנפסד נחשב טמא‪ ,‬בגלל‬
‫שהפוטנציאל לא הושלם‪ ,‬מה יהא דינו של עובר שנפל? לכאורה‪,‬‬
‫בוודאי שצריך להיות טמא יותר מזרע‪ ,‬שהרי הפוטנציאל שנפסד גדול‬
‫יותר מאשר הפוטנציאל של שכבת זרע‪ ,‬אבל עובר בן פחות מארבעים‬
‫יום אינו מטמא‪ ,‬ואף האם אינה טמאה‪ַ " :‬הַּמֶּפ ֶלת ְּבתֹוְך ַאְרָּב ִעים יֹום–‬

                 ‫ֵאי ָנּה ְט ֵמ ָאה ֵל ָדה; ֲא ִפּלּו ְּביֹום ַא ְרָּב ִעים" (איסורי ביאה י‪,‬ב)‪.‬‬
‫ב‪ 	.‬בטומאת צרעת‪ ,‬דברי ריה"ל‪ ,‬שהאיבר המצורע "כמוהו כמת"‪ ,‬אכן‬
‫מזכירים את התייחסותו של אהרן לצרעת שפגעה באחותו מרים‪ַ " :‬אל‬
‫ָנא ְת ִהי ַּכֵּמת‪ֲ ,‬אֶׁשר ְּב ֵצאתֹו ֵמ ֶר ֶחם ִאּמֹו ַוֵּי ָא ֵכל ֲח ִצי ְבָׂשרֹו" (במדבר יב‪ ,‬יב)‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬הדברים אינם ברורים די הצורך‪ ,‬שהרי הנמק אינו בגדר טומאה‪,‬‬
   241   242   243   244   245   246   247   248   249   250   251