Page 253 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 253

‫ קרפפ ‪ :‬תויוגש תוינומא תופיסת תררוועמה תועפותה דוסי ׀ ‪221‬‬

‫כל אלו‪ ,‬אף על פי שהם דברים טבעיים והכרחיים לחיים‪ ,‬ולפעמים אפילו‬
‫מובעים כציווי‪ ,‬מורחקים מדרך הקרבה אל ה'‪ .‬הם מורחקים מן המקדש‪,‬‬
‫אף על פי שהם מותרים ואף מצווה בחיי היום‪-‬יום‪ .‬הטומאות לא נבחרו‬
‫שרירותית‪ .‬הן מתייחסות לתפיסות שגויות‪" ,‬שנואות" על ידי ה'‪ ,‬ואותן ננתח‬
‫בחלק זה‪ .‬מחשבת עבודה זרה ראתה במוות או במיניות או בסבל כוחות‬
‫חזקים‪ ,‬מסתוריים‪ ,‬הקיימים גם במציאות הטבעית היום יומית‪ ,‬ואפילו‬
‫ההכרחית‪ ,‬כמו המין והלידה והמוות או המחלות‪ ,‬שניתן לפלס באמצעותם‬
‫נתיב ל"רוחניות" של "קרבת האלוהים"‪ .‬עובדי עבודה זרה עשו את הדבר‬
‫בתחכום גדול‪ ,‬ואז‪ ,‬כמו היום‪ ,‬הכוחות הללו שימשו למאמיניהם כלי לקרבת‬
‫האלוהים‪ .‬כפי שאראה בדעת הרמב"ם‪ ,‬כל מקום שאתה מוצא שהאלילות‬
‫מציגה קרבת אלוהים שגויה‪ ,‬שם אתה מוצא שהתורה מציגה ריחוק‪ .‬מידה‬

                                                           ‫כנגד מידה‪.‬‬
‫במורה הנבוכים הרמב"ם שוקד במסגרת דיון בטעמי המצוות על הבהרת‬
‫עניין זה ושינונו‪ ,‬בעיקר בפרקי טעמי מצוות המקדש‪ .‬הנה שלוש מובאות‬

                                                     ‫מדבריו בעניין זה‪:‬‬

       ‫א‪ .‬תמצא את הנושא הזה חוזר ונשנה בכל התורה‪ ,‬כוונתי לכך שעבודת‬
       ‫הכוכבים גוררת את עצירת הגשם וחורבן הארץ וקלקול המצבים‬
       ‫וחוליי הגופים וקיצור החיים‪ ,‬ושעזיבת עבודתה והפנייה לעבודת ה'‬
       ‫גוררות את ירידת הגשם ופוריות הארץ והצלחת המצבים ובריאות‬
       ‫הגוף ואריכות הימים‪ ,‬הפך מה שהיו מטיפים עובדי עבודה זרה‬

                                                       ‫לאנשים כדי שיעבדוה‪( .‬ג‪,‬ל‪)5‬‬
       ‫ב‪ .‬כך שהמעשה שהם חשבו לשיא המרי נעשה לזה שבו מתקרבים‬
       ‫לה'‪ ,‬ובמעשה הזה מתכפרים החטאים‪ .‬כך מרפאים את הדעות‬
       ‫הרעות‪ ,‬שהן חוליי הנפש האנושית‪ ,‬על ידי הניגוד הנמצא בקצה‬
       ‫השני [‪ ]...‬כדי להתנער מאותן דעות ולפרסם את הפכן‪ ,‬ולהקנות את‬
       ‫ההאמנה שהמעשה שחושבים אותו לגורם למוות הוא המציל מן‬

                                                                       ‫המוות"‪( .‬ג‪,‬מו‪)3‬‬
       ‫ג‪ .‬אל יהא טעם זה חלש בעיניך‪ ,‬כי תכליתן של כל הפעולות האלה היא‬
       ‫שיתקבע בנפשו של כל חוטא שעליו לזכור ולהזכיר תמיד את חטאו‬
       ‫[‪ ]...‬כוונתי בכך שאם הייתה העבירה בממון – יפזר ממונו במצווה‪.‬‬
       ‫ואם הייתה העבירה בהנאות הגוף – ְייגע את גופו ויצער אותו במצווה‪,‬‬
       ‫בצום ובקימה בלילה‪ .‬ואם הייתה העבירה במידות – ינגיד אותה על‬
       ‫ידי הפך אותה מידה‪ ,‬כמו שביארנו בהלכות דעות (ב‪,‬ב‪-‬ג)‪ ,‬ועוד (שמונה‬
       ‫פרקים ד)‪ .‬ואם הייתה העבירה עיונית‪ ,‬כוונתי שהוא האמין בדעה שגויה‬
   248   249   250   251   252   253   254   255   256   257   258