Page 233 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 233

‫ קרפפ ‪ :‬זמןב ןתופקתו תווצמה יטרפ תובחשי ׀ ‪201‬‬

       ‫ׁ ֶש ָּכל ַה ּמ ֹו ֶדה ַּב ֲעב ֹו ָדה ָז ָרה – ָּכ ַפר ְּב ָכל ַה ּת ֹו ָרה ֻּכ ָּל ּה ּו ְב ָכל ַה ְּנ ִבי ִאים ּו ְב ָכל‬
       ‫ַמה ׁ ּ ֶש ִּנ ְצ ַט ּו ּו ַה ְּנ ִבי ִאים ֵמ ָא ָדם ְו ַעד ס ֹוף ָהע ֹו ָלם‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‪ִ " :‬מן ַה ּי ֹום ֲא ׁ ֶשר‬
       ‫ִצ ָּוה ה' ָו ָה ְל ָאה ְל ֹד ֹר ֵתי ֶכם" (שם טו‪,‬כג); ְו ָכל ַה ּכ ֹו ֵפר ַּב ֲעב ֹו ָדה ָז ָרה – מ ֹו ֶדה‬

                     ‫ְּב ָכל ַה ּת ֹו ָרה ֻּכ ָּל ּה‪ְ ,‬ו ִהיא ִע ַּקר ָּכל ַה ִּמ ְצו ֹות ֻּכ ָּלן‪( .‬עבודה זרה ב‪,‬ד)‬

‫ראשית‪ ,‬ההכרה שכל התורה מזוהה עם מלחמה בעבודה הזרה‪ .‬שנית‪,‬‬
‫התוספת שמוסיף הרמב"ם‪ ,‬שאינה נמצאת במקורות‪ֵ " 91,‬מ ָא ָדם ְו ַעד סֹוף‬
‫ָהעֹו ָלם"‪ ,‬מיטיבות לנסח את הקביעה שעד קץ הימים‪ ,‬המלחמה בעבודה‬
‫הזרה רלוונטית‪ .‬ועוד‪ .‬שלישית‪ ,‬הציון " ֵמ ָא ָדם" משמעו אדם הראשון‪ ,‬אך‬

           ‫הכוונה הסמויה בו שהציווי בא לכל בני האדם‪ ,‬לכלל האנושות‪.‬‬

                                  ‫ההנהגה החברתית שבמקדש‬

‫נעבור מן האדם הפרטי אל האדם הכללי‪ .‬הרמב"ם מגדיר במורה הנבוכים את‬
                                         ‫המונח "אדם" (המספור שלי)‪:‬‬

                                                              ‫רב משמעויות "אדם"‪.‬‬
       ‫א) הוא שמו של אדם הראשון‪( ,‬והוא שם) גזור‪ ,‬כמו שנאמר בפסוקים‬

                                              ‫(ראו בראשית ב‪,‬ז) שהוא נגזר מ"אדמה"‪.‬‬
       ‫ב) והוא גם שם המין‪" :‬לֹא ָיד ֹון ר ּו ִחי ָב ָא ָדם" (בראשית ו‪,‬ג)‪ִ " ,‬מי י ֹו ֵד ַע ר ּו ַח ְּב ֵני‬

                    ‫ָה ָא ָדם" (קהלת ג‪,‬כא)‪ּ " ,‬ומ ֹו ַתר ָה ָא ָדם ִמן ַה ְּב ֵה ָמה ָא ִין" (שם שם‪,‬יט)‪.‬‬
       ‫ג) והוא שם להמון‪ ,‬כלומר לפשוטי העם להוציא המיוחדים (שבהם)‪:‬‬
       ‫" ַּגם ְּב ֵני ָא ָדם ַּגם ְּב ֵני ִאי ׁש" (תהילים מט‪,‬ג)‪ .‬ובמשמעות השלישית הזו " ַו ִ ּי ְרא ּו‬
       ‫ְב ֵני ָה ֱאלֹ ִהים ֶאת ְּבנ ֹות ָה ָא ָדם" (בראשית ו‪,‬ב)‪ָ " ,‬א ֵכן ְּכ ָא ָדם ְּתמ ּות ּון" (תהילים‬

                                                                        ‫פב‪,‬ז)‪( .‬מו"נ א‪,‬יד)‬

‫הרמב"ם עובר מן "אדם הראשון" (מילים אלו נכתבו בעברית) אל "האדם"‬
‫כמציין את האנושות‪ .‬לדעתי‪ ,‬לזה מתכוון הרמב"ם באומרו‪" :‬אדם ממקום‬
‫כפרתו נברא"‪" ,‬ירדה תורה לסוף מחשבת האדם"‪ .‬הדבר מוביל אותנו‬
‫להבנה מעמיקה יותר בתפיסת הקורבנות והמקדש‪ .‬אין מדובר בדעה אישית‬
‫או בהשתלמות אישית של אדם פרטי‪ ,‬אלא בהנהגה חברתית‪ ,‬בעיקר של‬

      ‫המון העם‪ ,‬אבל למעשה של הכול‪ .‬הכול זקוקים למפגשים ולטקסים‪.‬‬
‫בפרק הראשון‪ ,‬עמדנו על מבנהו של ספר משנה תורה‪ ,‬ונחזור על עיקר‬
‫המבנה‪ .‬מחצית החיבור עוסקת בהנהגת היחיד ומחציתו בהנהגת האומה‬
‫והחברה‪ .‬המחצית השנייה אף היא מחולקת לשני חלקים‪ .‬הרבע הראשון‬
‫עוסק בהלכות המקדש‪ :‬בקורבנות הציבור (ספר עבודה)‪ ,‬בקורבנות היחיד‬
   228   229   230   231   232   233   234   235   236   237   238