Page 229 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 229
קרפפ :זמןב ןתופקתו תווצמה יטרפ תובחשי ׀ 197
בכך ,וציווה להרוג את מי שיחלוק עליהם .כי אם יחלוק עליהם כל
מעיין – תבטל המטרה המבוקשת ותתבטל התועלת( .מו"נ ג,מא)18
הרמב"ם מציג כאן הכרה נכוחה במעמדו של כל חוק .כל חוק הוא ביטוי
של מצב ,ויכול לפוג בהתבטל המצב" :שה' יתעלה ידע שדיני התורה הזאת
נצרכים לתוספת בחלקם או לגירעון מחלקם בכל זמן וזמן ,בהתאם לשוני
במקומות ובמקרים ובנסיבות המצבים (החברתיים)" .בלתי אפשרי שיהיה
אחרת .מצד שני ,התורה נצחית ,ופרצה בגדריה עלולה להביא למשבר דתי,
"לקלקול חוקי התורה ולכך שיאמינו שאין היא מאת ה'" ,ופילוג באומה
עקב פיצול התורה ,שכבר לא תהיה אחידה וקבועה ,ויהיו "האנשים אובדים
בריבוי המחלוקות והתפצלות השיטות" .משעה שייפרץ הסכר ,לא יהיה ניתן
למנוע את השיטפון העתיד לבוא .מתח זה בין הצורך לשינוי ,בין תוספת
בין גירעון ,לבין הקביעה שהתורה נצחית ,יכול לבוא על ידי שינוי זמני של
החוק על ידי הסנהדרין 78בתוספת תקנות או ב"הוראת שעה" .ניתן לומר
שמשמעות הדבר היא שבהנהגת הציבור ,בפוליטיקה ,הבחירה אינה במודל
אידיאלי ,אלא בין שתי חלופות במציאות :עדיף לעשות תיקונים קטנים,
כלומר זמניים ומסויגים ,מלאבד הן את כל התורה הן את העם כולו79.
ראוי לתת את הדעת לשני עניינים חשובים בדברי הרמב"ם :ראשית ,בית
הדין רשאי לשנות את החוקים רק מטעמים הגיוניים וראייה כללית של כלל
המצוות ומצב העם; ושנית ,תוספת סייגים יכולה להיות נצחית ,ואילו ביטול
סייגים חייב להיות זמני ,ובלשונו" :לעשות סייגים כדי לייצב את דיני התורה
האלה בדברים שיחדשו בדרך של סתימת פרצות ,ולהנציח את הסייגים
האלה [ ]...וכן הותר להם גם לבטל חלק ממעשי התורה ,או להתיר חלק
מאיסוריה ,בנסיבות מסוימות ובהתאם למקרה מסוים ומבלי שהדבר יונצח".
דבריו של הרמב"ם כאן בעניין החלטות הסנהדרין ,שהן דומות למעשי רופא
המטפל בחולה" ,על דרך איחוי שבר" ,מזכירים את דבריו בהלכות ממרים,
אף על פי שכאן הדברים אמורים בזיקה לתוספת ,ושם בזיקה לגירעון:
ְו ֵי ׁש ְל ֵבית ִ ּדין ַל ֲע ֹקר ַאף ְ ּד ָב ִרים ֵא ּל ּו [תקנה שנתקבלה] ְל ִפי ׁ ָש ָעה []...
ׁ ֶש ּלֹא ִי ְהי ּו ְּג ֵזר ֹות ֵא ּל ּו ֲחמ ּו ִרין ִמ ִ ּד ְב ֵרי ּת ֹו ָרה ַע ְצ ָמ ּה; ׁ ֶש ֲא ִפ ּל ּו ִ ּד ְב ֵרי ּת ֹו ָרה ֵי ׁש
ְל ָכל ֵּבית ִ ּדין ַל ֲע ֹקר א ֹו ָתן ה ֹו ָר ַאת ׁ ָש ָעה.
ֵּכי ַצד? ֵּבית ִ ּדין ׁ ֶש ָרא ּו ְל ַח ֵּזק ַה ָ ּדת ְו ַל ֲע ׂש ֹות ְס ָיג ְּכ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא ַי ַע ְבר ּו ָה ָעם
ַעל ַה ּת ֹו ָרה – ַמ ִּכין ׁ ֶש ּלֹא ַּכ ִ ּדין ְוע ֹו ְנ ׁ ִשין ׁ ֶש ּלֹא ַּכ ִ ּדיןֲ ,א ָבל ֵאין ק ֹו ְב ִעין
ַה ָ ּד ָבר ְלד ֹור ֹות ְוא ֹו ְמ ִרין ׁ ֶש ֲה ָל ָכה ָּכ ְך ִהיאְ .ו ֵכן ִאם ָרא ּו ְל ִפי ׁ ָש ָעה ְל ַב ֵּטל
ִמ ְצ ַות ֲע ֵ ׂשה א ֹו ַל ֲע ֹבר ַעל ִמ ְצ ַות לֹא ַת ֲע ֶ ׂשהְּ ,כ ֵדי ְל ַה ֲח ִזיר ַר ִּבים ַל ָ ּדת
