Page 226 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 226

‫‪ 194‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫ראלעייולןי‬                 ‫הרתעויורןה‬  ‫המרלעיחונמותת‬

               ‫רקע תרבותי‬

‫עבופודלהחזןרה‬              ‫המתצווורתה‬  ‫הממלעחשמיתם‬

‫התרשים שלמעלה מסכם את הטענה‪ :‬החלק הגלוי הוא מלחמת המעשים‪ .‬התורה‬
‫מצווה על עשיית מעשה מסוים או הימנעות מלעשותו‪ .‬בכך התורה נלחמת‬
‫נגד מעשי עבודה זרה‪ ,‬אבל בשורש הדברים קיימת מלחמת רעיונות (דעות)‪.‬‬
‫הרעיונות באים לידי ביטוי במעשים מסוימים לפי הרקע התרבותי באותו הזמן‪.‬‬

                       ‫עצים ואבנים עפר ואפר ‪ -‬מצוות מתות?‬

‫ראינו לעיל שהרמב"ם סבור שבאופן כללי‪ ,‬כבר בטלו והלכו מן העולם דרכי‬
‫עבודה זרה שהיו בימים שעברו‪ ,‬ונשאלת השאלה‪ :‬האם מתוך כך‪ ,‬הרמב"ם‬

                         ‫סבור שהמצוות הללו גם הן כבר אין להן מקום?‬
‫הנשקה‪ 64,‬בעקבות ה ְכוונה של רוזנברג‪ 65,‬טוען שהרמב"ם רומז במשנה תורה‬
‫על כיוון אפשרי למענה לשאלה זו בסוף ספר עבודה שבהלכות מעילה‪,‬‬
‫שעסקנו בהן בדיוננו בתפיסה הנומינליסטית של קדושת המצוות‪ 66.‬וזה לשונו‪:‬‬

       ‫ָרא ּוי ְל ָא ָדם ְל ִה ְת ּב ֹו ֵנן ְּב ִמ ׁ ְש ְּפ ֵטי ַה ּת ֹו ָרה ַה ְּקד ֹו ׁ ָשה ְו ֵלי ַדע ס ֹוף ִע ְנ ָי ָנם ְּכ ִפי‬
       ‫ּכֹח ֹו; ְו ָד ָבר ׁ ֶש ּלֹא ִי ְמ ָצא ל ֹו ַט ַעם ְולֹא ֵי ַדע ל ֹו ִע ָּלה – ַאל ְי ִהי ַקל ְּב ֵעי ָניו‪,‬‬
       ‫ְו ַאל ַי ֲה ֹרס ַל ֲעל ֹות ֶאל ה'‪ֶּ ,‬פן ִי ְפ ֹרץ ּב ֹו‪ְ ,‬ולֹא ְּת ֵהא ַמ ֲח ׁ ַש ְב ּת ֹו ּב ֹו ְּכ ַמ ֲח ׁ ַש ְב ּת ֹו‬
       ‫ִּב ׁ ְש ָאר ִ ּד ְב ֵרי ַה ֹחל‪ּ .‬ב ֹוא ּו ְר ֵאה ַּכ ָּמה ֶה ֱח ִמי ָרה ּת ֹו ָרה ַּב ְּמ ִעי ָלה‪ּ :‬ו ָמה ִאם‬
       ‫ֵע ִצים ַו ֲא ָב ִנים ְו ָע ָפר ָו ֵא ֶפר‪ֵּ ,‬כי ָון ׁ ֶש ִּנ ְק ָרא ׁ ֵשם ֲאד ֹון ָהע ֹו ָלם ֲע ֵלי ֶהם‬
       ‫ִּב ְד ָב ִרים ִּב ְל ָבד‪ִ ,‬נ ְת ַק ְ ּד ׁש ּו‪ְ ,‬ו ָכל ַה ּנ ֹו ֵהג ָּב ֶהן ִמ ְנ ַהג ֹחל ָמ ַעל ַּביי‪ַ ,‬ו ֲא ִפ ּל ּו ָה ָיה‬
       ‫ׁש ֹו ֵגג ָצ ִרי ְך ַּכ ָּפ ָרה – ַקל ָו ֹח ֶמר ַל ִּמ ְצו ֹות ׁ ֶש ָח ַקק ָלנ ּו ַה ָּקד ֹו ׁש ָּבר ּו ְך ה ּוא‪,‬‬
       ‫ׁ ֶש ּלֹא ִי ְב ַעט ָא ָדם ָּב ֶהן ִמ ְּפ ֵני ׁ ֶש ּלֹא ֵי ַדע ַט ְע ָמן‪ְ ,‬ולֹא ְי ַח ֶּפה ְ ּד ָב ִרים ֲא ׁ ֶשר לֹא‬

                                 ‫ֵכן ַעל ה'‪ְ ,‬ולֹא ְי ַח ׁ ּ ֵשב ָּב ֶהן ַמ ֲח ׁ ַש ְב ּת ֹו ְּכ ִד ְב ֵרי ַה ֹחל‪.‬‬

‫רוזנברג טוען שהרמב"ם מציע כאן "קל וחומר" מתוקף מעשה ההקדשה‬
‫למקדש לתוקף סמכות המצוות‪ .‬יש להעניק להן יחס מיוחד גם ל"עצים‬
‫ואבנים" ש"הוקדשו" על ידי האדם‪ ,‬ונקבעו כקדושות על ידי סמכות דתית‬
‫(ה')‪ ,‬ואסור למעול בהן‪ ,‬כלומר להשתמש בנכסי הקדש למטרת חולין‪ .‬קל‬
   221   222   223   224   225   226   227   228   229   230   231