Page 228 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 228

‫‪ 196‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

       ‫ִּב ְמ ִח ָּצה‪ְ ,‬וא ֹו ְכ ִלין ָק ָד ׁ ִשים ַק ִּלים ּו ַמ ֲע ֵ ׂשר ׁ ֵש ִני ְּב ָכל ְיר ּו ׁ ָש ַל ִים ַאף ַעל ִּפי‬
       ‫ׁ ֶש ֵאין ׁ ָשם ח ֹו ָמה‪ֶ ׁ ,‬ש ְּק ֻד ׁ ּ ָשה ִרא ׁש ֹו ָנה ִק ְ ּד ׁ ָשה ִל ׁ ְש ָע ָת ּה ְו ִק ְ ּד ׁ ָשה ֶל ָע ִתיד ָלב ֹוא‪.‬‬
       ‫ְו ָל ָּמה ֲא ִני א ֹו ֵמר ַּב ִּמ ְק ָ ּד ׁש ִויר ּו ׁ ָש ַל ִים ׁ ֶש ְּק ֻד ׁ ּ ָשה ִרא ׁש ֹו ָנה ִק ְ ּד ׁ ַש ָּתן ֶל ָע ִתיד‬
       ‫ָלב ֹוא [‪ֶ ׁ ?]...‬ש ְּק ֻד ׁ ּ ַשת ַה ִּמ ְק ָ ּד ׁש ִויר ּו ׁ ָש ַל ִים ִמ ְּפ ֵני ַה ׁ ּ ְש ִכי ָנה‪ּ ,‬ו ׁ ְש ִכי ָנה ֵאי ָנ ּה‬
       ‫ְּב ֵט ָלה; ַו ֲה ֵרי ה ּוא א ֹו ֵמר‪ַ " :‬ו ֲה ׁ ִש ּמ ֹו ִתי ֶאת ִמ ְק ְ ּד ׁ ֵשי ֶכם" (ויקרא כו‪,‬לא)‪ְ ,‬ו ָא ְמר ּו‬
       ‫ֲח ָכ ִמים‪ַ :‬אף ַעל ִּפי ׁ ֶש ׁ ּש ֹו ְמ ִמין – ִּב ְק ֻד ׁ ּ ָש ָתן ֵהם ע ֹו ְמ ִדין‪( .‬בית הבחירה ו‪,‬טו‪-‬טז)‬

‫דעתו האישית באה לידי ביטוי גם בעלייתו להר הבית‪ ,‬כמו שאראה בהמשך‬
                                                                ‫הפרק‪.‬‬

                                  ‫אפשרות לשינוי זמני במצוות‬

‫ההטעמה ההיסטורית שהרמב"ם מביא בעניין המצוות אינה מוכיחה שהן‬
‫בגדר מצוות מתות‪ .‬ואולם ניתן להראות שייתכן שמבחינה מסוימת המצוות‬
‫ייחשבו מתות‪ ,‬מפני שהרקע תרבותי לא גורם שמן הרעיון האלילי ייווצר‬
‫מעשה אלילי‪ ,‬ואז אפשר בהסתייגות גדולה להפעיל בהם שינויים מסוימים‬
‫כדי לשמור על מטרתם‪ .‬דרך משל‪ :‬שלא נהיה כמי שלובשים שריון אבירים‬
‫של ימי הביניים בזירת הלוחמה החדשה של ימינו‪ .‬הרמב"ם מחדד את‬

                           ‫הדברים מנקודת מבט אחרת במורה הנבוכים‪:‬‬

       ‫בכלל זה‪ ,‬מה שקשור לזקן ממרא‪ .‬או ַמר שכיוון שה' יתעלה ידע‬
       ‫שדיני התורה הזאת נצרכים לתוספת בחלקם או לגירעון מחלקם‬
       ‫בכל זמן וזמן‪ 74,‬בהתאם לשוני במקומות ובמקרים ובנסיבות המצבים‬
       ‫(החברתיים) – אסר להוסיף ולגרוע ואמר‪" :‬לֹא ֹת ֵסף ָע ָליו ְולֹא ִת ְג ַרע‬
       ‫ִמ ֶּמ ּנ ּו" (דברים יג‪,‬א)‪ .‬כי זה מוביל א) לקלקול חוקי התורה ב) ולכך שיאמינו‬

                                                                  ‫שאין היא מאת ה'‪.‬‬
       ‫ועם זאת התיר לחכמי כל דור‪ ,‬כלומר בית דין הגדול‪ ,‬לעשות סייגים‬
       ‫כדי לייצב את דיני התורה האלה‪ 75‬בדברים שיחדשו בדרך של סתימת‬
       ‫פרצות‪ 76,‬ולהנציח את הסייגים האלה‪ ,‬כמו שאמרו‪" :‬ועשו סייג לתורה"‬
       ‫(משנה אבות א‪,‬א)‪ .‬וכן הותר להם גם לבטל חלק ממעשי התורה‪ ,‬או להתיר‬
       ‫חלק מאיסוריה‪ ,‬בנסיבות מסוימות ובהתאם למקרה מסוים ומבלי‬
       ‫שהדבר יונצח‪ ,‬כמו שביארנו בהקדמת פירוש המשנה על הוראת שעה‪77.‬‬
       ‫בהנהגה הזאת תתמיד התורה להיות אחת‪ ,‬ויתנהגו בכל זמן ובכל‬
       ‫מקרה בהתאם לו‪ .‬אילו היה עיון חלקי זה מסור לכל אחד מן החכמים‬
       ‫– היו האנשים אובדים בריבוי המחלוקות והתפצלות השיטות‪ .‬על כן‬
       ‫אסר יתעלה על שאר החכמים פרט לבית דין הגדול בלבד להתעסק‬
   223   224   225   226   227   228   229   230   231   232   233