Page 230 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם

‫‪ 198‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫א ֹו ְל ַה ִ ּציל ַר ִּבים ִמ ִ ּי ְ ׂש ָר ֵאל ִמ ְּל ִה ָּכ ׁ ֵשל ִּב ְד ָב ִרים ֲא ֵח ִרים – ע ֹו ִ ׂשין‪ְ ,‬ל ִפי‬
‫ַמה ׁ ּ ֶש ַה ׁ ּ ָש ָעה ְצ ִרי ָכה‪.‬‬

‫ְּכ ׁ ֵשם ׁ ֶש ָהר ֹו ֵפא ח ֹו ֵת ְך ָיד ֹו א ֹו ַר ְגל ֹו ׁ ֶש ָּל ֶזה ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִ ּי ְח ֶיה ֻּכ ּל ֹו‪ָּ ,‬כ ְך ֵּבית ִ ּדין‬
‫מ ֹו ִרים ִּב ְז ַמן ִמן ַה ְ ּז ַמ ִּנים ַל ֲע ֹבר ַעל ִמ ְק ָצת ִמ ְצו ֹות ְל ִפי ׁ ָש ָעה‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ִ ּי ְת ַק ְ ּימ ּו‬
‫ֻּכ ָּלן‪ְּ ,‬כ ֶד ֶר ְך ׁ ֶש ָא ְמר ּו ֲח ָכ ִמים ָה ִרא ׁש ֹו ִנים‪ַ :‬ח ֵּלל ָע ָליו ׁ ַש ָּבת ַא ַחת ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ֹמר‬

‫ׁ ַש ָּבת ֹות ַה ְר ֵּבה‪( .‬ממרים ב‪,‬ד)‬

‫גם כאן‪ ,‬הרמב"ם מתיר לשנות מתוך מגמות כלליות‪-‬מדיניות‪" ,‬כדי שיתקיימו‬
‫כולן"‪ ,‬בהתחשב באופי האנושי וביחס של הציבור לחוק‪ְ " :‬ל ַח ֵּזק ַה ָּדת‬
‫ְו ַל ֲעׂשֹות ְס ָיג ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ַי ַע ְברּו ָה ָעם ַעל ַהּתֹוָרה" או "ְּכ ֵדי ְל ַה ֲח ִזיר ַרִּבים ַל ָּדת אֹו‬
‫ְל ַהִּציל ַרִּבים ִמ ִּיְׂשָר ֵאל ִמְּל ִהָּכֵׁשל ִּב ְד ָבִרים ֲא ֵחִרים"‪ .‬ההבחנה השנייה שהעלינו‬

‫ממורה הנבוכים אינה נזכרת כאן‪80.‬‬
‫הנימוק לקיומה של הוראת שעה‪ ,‬כמו במשל הרופא המנתח‪ַ " ,‬חֵּלל ָע ָליו‬
‫ַׁשָּבת ַא ַחת ְּכ ֵדי ֶׁש ִּיְׁש ֹמר ַׁשָּבתֹות ַהְרֵּבה"‪ 81,‬מדגיש את אופייה הפוליטי של‬
‫ההנהגה ושל השבת‪ ,‬ולא בערכה הקטגוריאלי‪ ,‬שהרי אין אומרים‪ :‬עבוד‬
‫עבודה זרה פעם אחת‪ ,‬כדי שיעבוד את ה' פעמים רבות‪ .‬הרמב"ם מודע‬
‫לסכנה הטמונה בטעם הזה וממתן את הקשרה של הדוגמה‪ְּ" ,‬כ ֶדֶרְך ֶׁש ָא ְמרּו‬

‫ֲח ָכ ִמים ָהִראׁשֹו ִנים"‪ ,‬כשברגיל הוא אומר‪ָ " :‬א ְמרּו ֲח ָכ ִמים ָהִראׁשֹו ִנים"‪82.‬‬
‫נסכם‪ .‬חוקי התורה‪ ,‬אף על פי שהם "לעולם ולעולמי עולמים"‪ ,‬מאפשרים‬
‫שינוי זמני‪ ,‬פוליטי‪ ,‬בגלל התבניות הנפשיות הקבועות של בני האדם‪.‬‬
‫העובדה שנשתנו דרכי העבודה הזרה מעידה על הצלחתן של פעולות‬
‫התורה ועל הסטת כוחות הנפש לעשייה אחרת‪ ,‬אבל עדיין יש לנתב את‬
‫הצרכים הנפשיים הללו‪ .‬לכן‪ ,‬אי‪-‬אפשר לבטל את קיומן של המצוות‪.‬‬
‫בפסקה הבאה‪ ,‬ניווכח לדעת שתבניות הנפש הללו‪ ,‬העולות מדברי הרמב"ם‬
‫בניתוח טעמי המצוות‪ ,‬אינן זמניות‪ :‬הן דרכי המחשבה של האדם בכל זמן‬

‫ובכל מקום‪.‬‬

‫ירדה תורה לסוף מחשבת האדם‬

‫ראיה ברורה‪ ,‬כעין בניין אב‪ ,‬לעובדה שהמצוות מטפלות בתבניות הנפשיות‪,‬‬
‫מצויה במצוות התמורה‪ .‬מי שהקדיש בהמה לבית המקדש‪ ,‬אסור לו‬
‫להשתמש בה לחולין‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬אסור לו להמיר (להחליף) את הבהמה‬
‫בבהמה אחרת‪ ,‬כלומר להעביר את קדושתה לבהמת חולין אחרת‪ ,‬כגון‬
‫שיאמר‪' :‬בהמת חולין זו תהא תמורת בהמת קודשים זו'‪ ,‬אף אם הבהמה‬
‫החלופית טובה יותר‪ ,‬ונפסקה הלכה שאם עשה כן‪ ,‬יהיו שתי הבהמות‬
‫קדושות‪ .‬בסוף הלכות תמורה‪ ,‬לאחר שהרמב"ם אומר כי אף על פי שחוקי‬