Page 235 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 235

‫ קרפפ ‪ :‬זמןב ןתופקתו תווצמה יטרפ תובחשי ׀ ‪203‬‬

‫האלילות לה' (ג‪,‬לב)‪ ,‬אלא התחשבות הכרוכה גם בצמצום התופעה וסיוגה רק‬
                                                      ‫לתחום המקדש‪94.‬‬

                                                          ‫סיכום‬

‫לדעת הרמב"ם‪ ,‬התורה מנתבת את צורכי הנפש לאפיקים של אמת באמצעות‬
‫המצוות המעשיות‪ .‬הצרכים הנפשיים הם צורות התנהגות‪ ,‬ונובעים מתפיסות‬
‫חיים‪ ,‬כלומר דעות‪ .‬מהתבוננות בהתפתחות ההיסטורית‪ ,‬ניתן לראות שצורכי‬
‫הנפש הללו באו לידי ביטוי זר ופגאני‪ ,‬ואפשר להבין את טעמי מצוות התורה‬
‫כבאים לנתב בתחבולה ובתחכום את הכוחות ואת התפיסות למרחבים‬
‫של קדושה‪ .‬היעלמותן של התופעות הזרות והאליליות במרחב המציאות‬
‫ההיסטורי עדיין אינה מעידה על היעלמותם של כוחות הנפש המבעבעים‬
‫ומוצאים להם נתיבים אחרים‪ .‬לכן‪ ,‬מצוות התורה אקטואליות בכל דור‪ ,‬אף אם‪,‬‬
‫כמו שהרמב"ם אומר במפורש‪ ,‬בשינויים מסוימים ובסייגים‪ ,‬שניתן לעשותם‬
‫כהוראת שעה‪ .‬עיקריהן של המצוות מכוונים לתפיסות הללו‪" :‬ירדה תורה‬
‫לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע"‪ .‬ולעניין הקורבנות‪ ,‬אפשר שעולמו‬
‫של האדם הפרטי עבר עידון‪ ,‬ועדיין עולמה של החברה זקוק למרכז מכנס‪,‬‬
‫לפיתוח מושגים של הכוונה‪ ,‬מושגים קהילתיים של קדושה ושל טהרה‪ ,‬של‬
‫נוכחות אלוהית‪ ,‬העשויים לעורר באדם רגשות חווייתיים וחושיים העשויים‬
‫להיות מנותבים ליראה ורוממות‪ .‬המקדש הוא מקום מפגש ציבורי ולאומי‬
‫יותר מכל מקום פרטי‪ ,‬ולכן הקורבנות מסויגים לתחומו‪ .‬כמו דיני הקורבנות‪,‬‬
‫המטפלים בתפיסתו של האדם‪ ,‬גם הטהרה באה לטפל בתפיסת החיים‪ .‬הטהרה‬
‫היא כרטיס הכניסה למקדש‪ .‬הטומאה מונעת את הכניסה למקדש‪ ,‬ומשום כך‬
‫אפשר לראות בטומאה כמצביעה על תפיסה שגויה של קרבת אלוהים‪ ,‬ובטהרה‬
‫כמצביעה על תפיסה נכונה‪ .‬מהי תפיסה זו? בזה נעסוק בחלק הבא של הספר‪.‬‬

       ‫יחסו האישי של הרמב"ם למקדש ולטהרה‬

‫ככלל‪ ,‬הרמב"ם ממעט להביע התפעלות אישית‪-‬רגשית בספריו‪ ,‬פרט למקום‬
‫שיש בו זיקה ליחסו הייחודי לעניין מסוים‪ .‬נושא המקדש והטהרה הוא‬

                                                     ‫דוגמה טובה לכך‪.‬‬

                                             ‫העלייה להר הבית‬

‫הר הבית לא היה בעיני הרמב"ם מקום מת‪" ,‬עצים ואבנים עפר ואפר" (לעיל‬
‫עמ' ‪ .)194‬הדבר בא לידי ביטוי מעשי ביותר בעולמו של הרמב"ם בביקורו‬
   230   231   232   233   234   235   236   237   238   239   240