Page 237 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 237

‫ קרפפ ‪ :‬זמןב ןתופקתו תווצמה יטרפ תובחשי ׀ ‪205‬‬

‫(מלכים‪-‬א ט‪,‬ג; דברי הימים‪-‬ב ז‪,‬טז)‪ּ ,‬ו ְמ ַהֵּלְך ְּב ֵאי ָמה ְו ִי ְר ָאה ָו ַפ ַחד ּו ְר ָע ָדה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְּ' :‬ב ֵבית‬
‫ֱאֹל ִהים ְנ ַהֵּלְך ְּב ָר ֶגׁש' (תהלים נה‪,‬טו)"‪ .‬ואפשר שהוא מביא את הפסוק כדי לרמוז‬
‫ליחס החברי לר' יפת הדיין‪ ,‬כעולה מתחילת הפסוק‪ְ" :‬ו ַא ָּתה ֱאנֹוׁש ְּכ ֶעְרִּכי‬
‫ַאּלּו ִפי ּו ְמ ֻי ָּד ִעי‪ֲ ,‬אֶׁשר ַי ְח ָּדו ַנ ְמ ִּתיק סֹוד ְּב ֵבית ֱאֹל ִהים ְנ ַהֵּלְך ְּב ָר ֶגׁש" (תהילים נה‪,‬יד‪-‬טו)‪.‬‬
‫האזכור השלישי של עלייתו להר הבית בא בפתיחה העברית ל"איגרת תימן"‪98:‬‬

                  ‫ְו ַכ ֲא ׁ ֶשר ָי ָצאנ ּו ִמן ַה ַּמ ֲע ָרב ַל ֲחז ֹות ְּב ֹנ ַעם ה' ּו ְל ַב ֵּקר ְמק ֹום ָק ְד ׁש ֹו‪.‬‬

‫ניכר מדבריו שנכתבו מתוך התרגשות‪ ,‬ומבטאים שני דברים‪ :‬מילוי משאלה‪,‬‬
‫בדיוק כלשונו של דויד המלך‪ַ " :‬א ַחת ָׁש ַא ְל ִּתי ֵמ ֵאת ה' אֹו ָתּה ֲא ַב ֵּקׁש‪ִׁ ,‬ש ְב ִּתי‬
‫ְּב ֵבית ה' ָּכל ְי ֵמי ַח ַּיי ַל ֲחזֹות ְּבנֹ ַעם ה' ּו ְל ַב ֵּקר ְּב ֵהי ָכלֹו" (תהילים כז‪,‬ד); וזכות‬
‫בהצלחתו לעלות להר הבית‪ִ " :‬מי ַי ֲע ֶלה ְב ַהר ה' ּו ִמי ָיקּום ִּב ְמקֹום ָק ְדׁשֹו?"‬
‫(תהילים כד‪,‬ג)‪ .‬גם בסופה של האיגרת‪ ,‬הרמב"ם מבקש מה' בעברית‪" :‬ובורא‬
‫עולם במידת רחמים יזכור אותנו ִאתכם לקבץ גלויות נחלתו וחבלו‪ ,‬לחזות‬

                                             ‫בנועם ה' ולבקר היכלו"‪99.‬‬

                                             ‫שובה של הטהרה‬

‫היגד אישי בא גם בספר משנה תורה‪ ,‬חריג מאוד לאופיו של הספר‪ ,‬בתיאור‬
‫ההיסטורי של הכנת אפר פרה אדומה‪ ,‬ובו הרמב"ם סוקר בעקבות המשנה‬

  ‫את המקרים שעשו בהם פרה אדומה‪ ,‬מתאר את המקרה העשירי‪ ,‬ואומר‪:‬‬

       ‫ְו ֵכן ָהי ּו ַמ ְצ ִני ִעין ֵמ ֵא ֶפר ָּכל ָּפ ָרה ּו ָפ ָרה ׁ ֶש ּ ׂש ֹו ְר ִפין ַּב ֵחיל‪ְ .‬ו ֵת ׁ ַשע ָּפר ֹות‬
       ‫ֲא ֻד ּמ ֹות ַנ ֲע ׂש ּו ִמ ׁ ּ ֶש ִּנ ְצ ַט ּו ּו ְּב ִמ ְצ ָוה ז ֹו ַעד ׁ ֶש ָח ַרב ַה ַּב ִית ַּב ׁ ּ ְש ִנ ָּיה‪ִ :‬רא ׁש ֹו ָנה ָע ָ ׂשה‬
       ‫ֹמ ׁ ֶשה ַר ֵּבנ ּו‪ּ ,‬ו ׁ ְש ִנ ָּיה ָע ָ ׂשה ֶע ְז ָרא‪ְ ,‬ו ׁ ֶש ַבע ֵמ ֶע ְז ָרא ַעד ֻח ְר ַּבן ַה ַּב ִית‪ְ ,‬ו ָה ֲע ִ ׂשי ִרית‬

                                ‫ע ֹו ֶ ׂשה ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ָּמ ׁ ִשי ַח‪ְ ,‬מ ֵה ָרה ִי ָּג ֶלה‪( .‬פרה אדומה ג‪,‬ד)‬

‫בארבעה‪-‬עשר מקומות‪ ,‬הרמב"ם חוזר במשנה תורה על מטבע הלשון " ַהֶּמ ֶלְך‬
‫ַהָּמִׁשי ַח"‪ 100,‬ורק בטהרת פרה אדומה‪ ,‬הוא מוסיף משאלת לב‪ְ " :‬מ ֵהָרה ִיָּג ֶלה"‪.‬‬
‫ואפילו בהזכרת הקורבנות לעתיד לבוא‪ ,‬הוא אומר רק‪ַ " :‬הָּנ ִביא ִצָּוה ּו ֵפֵרׁש‬
‫ֵּכי ַצד ִי ְהיּו ַמ ְקִרי ִבין ַהִּמּלּו ִאין ִעם ֲח ֻנַּכת ַהִּמ ְזֵּב ַח ִּבי ֵמי ַהֶּמ ֶלְך ַהָּמִׁשי ַח‪ְּ ,‬כֶׁש ִּיָּב ֶנה‬
‫ַּב ִית ְׁש ִליִׁשי"‪ ,‬ואינו אומר‪ :‬מהרה ייגלה‪ .‬ואולי קשור דבר זה לחילוץ המצב‬
‫הקיים מן הקיפאון הפרדוקסאלי‪ ,‬שהכנת הפרה האדומה‪ ,‬שנועדה לטהרה‬
‫מטומאת מת‪ ,‬צריכה להיעשות על ידי מי שטהור מטומאת מת‪ 101,‬ורק "מלך‬
‫המשיח" יכול לחלץ מן המצב הזה‪ .‬מה שאין כן בבניית המקדש‪ ,‬שכל מלך‬

                                                      ‫יכול לבנות אותו‪.‬‬
   232   233   234   235   236   237   238   239   240   241   242