Page 231 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 231

‫ קרפפ ‪ :‬זמןב ןתופקתו תווצמה יטרפ תובחשי ׀ ‪199‬‬

‫התורה הם בגדר גזירות‪ ,‬הלומד חייב להתבונן ולהשתדל לתת טעמים‬
                                       ‫למצוות ככל יכולתו‪ ,‬הוא אומר‪:‬‬

       ‫ֵי ָר ֶאה ִלי ׁ ֶש ֶּזה ׁ ֶש ָא ַמר ַה ָּכת ּוב‪ְ " :‬ו ָה ָיה ה ּוא ּו ְתמ ּו ָרת ֹו ִי ְה ֶיה ּ ֹק ֶד ׁש" (ויקרא כז‪,‬י;‬
       ‫כז‪,‬לג) – ָּכ ִע ְנ ָין ׁ ֶש ָא ַמר‪ְ " :‬ו ִאם ַה ַּמ ְק ִ ּדי ׁש ִי ְג ַאל ֶאת ֵּבית ֹו ְו ָי ַסף ֲח ִמי ׁ ִשית ֶּכ ֶסף‬
       ‫ֶע ְר ְּכ ָך ָע ָליו" (שם כז‪,‬טו)‪ָ .‬י ְר ָדה ּת ֹו ָרה ְלס ֹוף ַמ ֲח ׁ ֶש ֶבת ָה ָא ָדם ּו ְק ָצת ִי ְצר ֹו‬
       ‫ָה ַרע; ׁ ֶש ִּט ְבע ֹו ׁ ֶש ָּל ָא ָדם נ ֹו ֶטה ְל ַה ְר ּב ֹות ִק ְנ ָינ ֹו ְו ָלח ּוס ַעל ָממ ֹונ ֹו‪ְ ,‬ו ַאף ַעל‬
       ‫ִּפי ׁ ֶש ָּנ ַדר ְו ִה ְק ִ ּדי ׁש‪ֶ ,‬א ְפ ׁ ָשר ׁ ֶש ָח ַזר ּב ֹו ְו ִנ ַחם‪ְ ,‬ו ִי ְפ ֶ ּדה ְּב ָפח ּות ִמ ׁ ּ ָש ְוי ֹו‪ָ .‬א ְמ ָרה‬

                                           ‫ּת ֹו ָרה‪ִ :‬אם ָּפ ָדה ְל ַע ְצמ ֹו – י ֹו ִסיף ֹח ֶמ ׁש‪.‬‬
       ‫ְו ֵכן ִאם ִה ְק ִ ּדי ׁש ְּב ֵה ָמה ְק ֻד ׁ ּ ַשת ַה ּג ּוף‪ֶ ׁ ,‬ש ָּמא ַי ֲח ֹזר ּב ֹו‪ְ ,‬ו ֵכי ָון ׁ ֶש ֵאינ ֹו ָיכ ֹול‬
       ‫ִל ְפ ּד ֹו ָת ּה – ַי ֲח ִלי ֶפ ָּנה ִּב ְפח ּו ָתה ִמ ֶּמ ָּנה‪ְ .‬ו ִאם ִּת ֵּתן ל ֹו ְר ׁש ּות ְל ַה ֲח ִליף ָה ַרע‬
       ‫ַּב ָּי ֶפה – ַי ֲח ִליף ַה ָּי ֶפה ָּב ַרע‪ְ ,‬ו ֹיא ַמר 'ט ֹוב ה ּוא'‪ְ .‬ל ִפי ָכ ְך ָס ַתם ַה ָּכת ּוב ְּב ָפ ָניו‬
       ‫ׁ ֶש ּלֹא ַי ֲח ִליף‪ּ ,‬ו ְק ָנס ֹו ִאם ֶה ֱח ִליף‪ְ ,‬ו ָא ַמר‪ְ " :‬ו ָה ָיה ה ּוא ּו ְתמ ּו ָרת ֹו ִי ְה ֶיה ּ ֹק ֶד ׁש"‬

                                                                         ‫(שם כז‪,‬י; כז‪,‬לג)‪.‬‬

‫הרמב"ם עומד על השוואה מעניינת בפדיית ההקדש‪ 83.‬כלומר אם הקדיש‬
‫אדם את ביתו למקדש‪ ,‬והוא מבקש להשאירו ברשותו‪ ,‬אבל לתת את ערכו‬
‫למקדש‪ ,‬התורה מחייבת אותו להוסיף ‪ 25%‬מערך הבית‪ ,‬חמישית מערך‬
‫הקרן והתוספת גם יחד‪ .‬הרמב"ם רואה בתוספת הזאת קנס בגלל חרטתו של‬
‫המקדיש‪ .‬התורה מבינה את דרכי מחשבתו של האדם ומעניקה להן תרופה‪,‬‬

                                  ‫כמו שהרמב"ם אומר בהמשך ההלכה‪:‬‬

       ‫ְו ָכל ֵא ּל ּו ַה ְ ּד ָב ִרים ְּכ ֵדי ָלכֹף ִי ְצר ֹו ּו ְל ַת ֵּקן ֵ ּדע ֹו ָתיו‪ְ .‬ו ֹרב ִ ּדי ֵני ּת ֹו ָרה ֵאי ָנם‬
       ‫ֶא ָּלא ֵעצ ֹות ֵמ ָרח ֹוק ִמ ְּגד ֹול ָה ֵע ָצה ְל ַת ֵּקן ַה ֵ ּדע ֹות ּו ְל ַי ׁ ּ ֵשר ָּכל ַה ַּמ ֲע ִ ׂשים‪.‬‬
       ‫ְו ֵכן ה ּוא א ֹו ֵמר‪ֲ " :‬הלֹא ָכ ַת ְב ִּתי ְל ָך ׁ ָש ִל ׁ ִשים ְּב ֹמ ֵעצ ֹות ָו ָד ַעת‪ְ ,‬לה ֹו ִדי ֲע ָך ֹק ׁ ְש ְט‬

                       ‫ִא ְמ ֵרי ֱא ֶמת‪ְ ,‬ל ָה ׁ ִשיב ֲא ָמ ִרים ֱא ֶמת ְל ׁ ֹש ְל ֶחי ָך" (משלי כב‪,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬

‫זהו הנושא שעסקנו בו בחלקו הראשון של הספר‪ 84,‬בדיוקים מהלכה זו‪,‬‬
‫ובכוונה הכללית שהתורה היא עצה מרחוק מתוחכמת לניתוב כוחות הנפש‬
‫של האדם‪ .‬באמצעות "עצות מרחוק" ו"ירדה תורה לסוף מחשבת האדם"‪,‬‬
‫משתקפים צורכי נפש שיש לנתב אותם‪ ,‬ומכאן ניתן להסביר את משמעותם‬
‫הרלוונטית של טעמי הקורבנות בזמן הזה‪ 85.‬זו מטרת כל המצוות‪ ,‬כדברי‬
‫הרמב"ם‪" :‬ודע שכל מעשי העבודות הללו‪ ,‬כמו קריאת התורה והתפילה‬
‫ועשיית שאר המצוות – אין תכליתם אלא לאמן‪ 86‬אותך בעיסוק בציווייו‬
‫יתעלה על פני עיסוק בענייני העולם הזה‪ ,‬והרי אתה כאילו מתעסק בו‬
   226   227   228   229   230   231   232   233   234   235   236