Page 221 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם

‫ קרפפ ‪ :‬זמןב ןתופקתו תווצמה יטרפ תובחשי ׀ ‪189‬‬

‫על עקרון העל של נצחיות התורה‪ ,‬הרמב"ם חוזר כמה פעמים‪ .‬הוא רואה‬
‫צורך לחזק את התפיסה הזאת בכל כתביו‪ ,‬בין היתר גם כדי להגן על התורה‬
‫מפני השינויים שהציעו הנצרות והאסלאם‪ .‬התורה לא תשתנה לעולם‪ ,‬ולכן‬
‫שום נביא שיעמוד אחרי משה לא יוכל לחדש בה אף לא תג קטן‪ .‬נבואתו של‬
‫משה נבדלת מכל נבואה‪ ,‬ואין השומעים יכולים להשוות בינו לבין שום נביא‬
‫אחר‪ 46.‬בימות המשיח‪ ,‬הקורבנות ושאר דיני התורה שאינם נוהגים בזמן הזה‪,‬‬
‫ישובו להתקיים באופן מוחלט‪ ,‬כמו שהרמב"ם פוסק בראש הפרק שלפני‬

‫האחרון במשנה תורה‪:‬‬

‫ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ָּמ ׁ ִשי ַח ָע ִתיד ַל ֲע ֹמד ּו ְל ַה ֲח ִזיר ַמ ְלכ ּות ֵּבית ָ ּד ִוד ְל ָי ׁ ְש ָנ ּה‪ַ ,‬ה ֶּמ ְמ ׁ ָש ָלה‬
‫ָה ִרא ׁש ֹו ָנה‪ּ ,‬וב ֹו ֶנה ִמ ְק ָ ּד ׁש‪ּ ,‬ו ְמ ַק ֵּבץ ִנ ְד ֵחי ִי ְ ׂש ָר ֵאל‪ְ ,‬וח ֹו ְז ִרין ָּכל ַה ִּמ ׁ ְש ָּפ ִטים‬
‫ְּב ָי ָמיו ְּכ ׁ ֶש ָהי ּו ִמ ּ ֹק ֶדם‪ַ :‬מ ְק ִרי ִבין ָק ְר ָּבנ ֹות ְוע ֹו ִ ׂשין ׁ ְש ִמ ִּטין ְוי ֹו ְבל ֹות ְּכ ָכל ִמ ְצ ָו ָתן‬

‫ָה ֲאמ ּו ָרה ַּב ּת ֹו ָרה‪( .‬מלכים ומלחמות יא‪,‬א‪)1‬‬

‫אין דברים ברורים מאלו‪ .‬ובהמשך הוא חוזר ואומר שחוקי התורה יתקיימו‬
‫גם בימות המשיח‪ֶׁ" ,‬ש ַהּתֹוָרה ַהּזֹאת – ֵאין ֻח ֶּקי ָה ּו ִמְׁשָּפ ֶטי ָה ִמְׁש ַּתִּנים ְלעֹו ָלם‬
‫ּו ְלעֹו ְל ֵמי עֹו ָל ִמים"‪ 47,‬וכל מי שמבקש לערער על זה‪ ,‬הרי הוא בוודאות בגדר‬

‫משקר‪ ,‬ובמקרים מסוימים הוא בן מוות‪ ,‬בדיוק כמו נביא שקר‪.‬‬
‫ניתנו פרשנויות רבות לעניין זה‪ .‬בקצה האחד‪ ,‬נמצאת הקביעה שרווחה‬
‫במשך מאות שנים‪ ,‬שתפיסתו של הרמב"ם במורה נבוכים היא הדעה שתפס‬
‫את הדברים‪ ,‬ושאר דבריו במשנה תורה מיועדים להמון העם;‪ 48‬ובקצה‬
‫השני‪ ,‬אולי כתגובת מטוטלת‪ ,‬נמצאת הקביעה שדווקא במשנה תורה דעתו‬
‫האמיתית‪ ,‬ודבריו במורה נבוכים באים רק לסלק את דעתם של מתחכמים‪49.‬‬
‫לא ראי זה כראי זה‪ ,‬ולא ראי זה כראי זה‪ ,‬הצד השווה שבשניהם‪ ,‬שאינם‬
‫בוחנים את היכולת לראות תמונה משולבת‪ .‬זו‪ ,‬לפי דעתי‪ ,‬מאפשרת לפתור‬

‫פנים רבות בחידה זו‪.‬‬

‫"לעולם ולעולמי עולמים"‬

‫לעיל ראינו שתי דוגמאות שבהן הרמב"ם משתמש במטבע הלשון " ְלעֹו ָלם‬
‫ּו ְלעֹו ְל ֵמי עֹו ָל ִמים"‪ .‬מטבע לשון זו פותחת בפנינו צוהר להבנת דבריו‪,‬‬
‫מפני שהיא שמורה גם לתפיסת נפש האדם ונצחיותה למי שמשלים את‬
‫הפוטנציאל הגלום בה‪ ,‬שהיא "עֹו ֶמ ֶדת ְלעֹו ָלם ּו ְלעֹו ְל ֵמי עֹו ָל ִמים"‪ 50,‬לעומת‬
‫אובדנם של הרשעים‪ ,‬שהם " ִנ ְכָר ִתין ְואֹו ְב ִדין ְו ִנּדֹו ִנין ַעל ּ ֹג ֶדל ִרְׁש ָעם ְו ַחָּטא ָתם‬
‫ְלעֹו ָלם ּו ְלעֹו ְל ֵמי עֹו ָל ִמים"‪ 51,‬ולמשימת היסוד של האדם בהכרת ה' ומימוש‬