Page 217 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 217
קרפפ :זמןב ןתופקתו תווצמה יטרפ תובחשי ׀ 185
כלומר להרגיל אותם לציות ("לציווי גרידא") .אבל ,אומר הרמב"ם ,סליחה,
"לאמיתו של דבר" (תרגום הרב קאפח) ,הדוגמה הזאת אינה מוצלחת ,מפני שניתן
להביא כאן הסבר הגיוני .והרמב"ם הביא דוגמה אחרת" ,אמיתית" .אבל
אם הדוגמה הראשונה אינה טובה ,מדוע לא מחה אותה מספרו? 40אפשר
לראות בדברים משום קריצת עין .הרמב"ם אינו מבקש להדגים את טעם
פרטי המצווה אלא את התהליך הלימודי הראוי .תחילה אין אנו מבינים את
הדבר ,ו"מצטרפים עם האמת" ,ולאחר זמן מה ,ניתן להתבונן בדבר ולגלות
את טעמו .לאחר "כישלונו" ,הרמב"ם פונה לדוגמה אחרת ,שבאופן מוחלט,
"לעולם לא יינתנו טעמים":
מה שבאמת ראוי להשתמש בו כדוגמה בעניין הפרטים ,הוא
הקרבן .כי לציווי בהקרבת הקרבן יש תועלת גדולה וברורה ,כמו
שאני עתיד לבאר (ג,מו) .אך בשום אופן אי-אפשר לתת טעם
להיותו של קרבן מסוים כבש וקרבן אחר איל ,והיות מספרם מספר
מסוים .וכל מי שמעסיק את עצמו במתן טעם למשהו מן הפרטים
האלה הוא לדעתי הוזה הזיה ממושכת שאין הוא מסיר על ידה
אבסורד אלא מוסיף אבסורדים .מי שמדמיין שאפשר לתת להם
טעם ,רחוק מן האמת כמי שמדמיין שהמצוה בכללותה אינה לשם
תועלת ממשית.
דע שהחכמה חייבה ,ואם תרצה אמור :ההכרח הביא ,שיהיו פרטים
שאין להם טעם ,וכאילו מן הנמנע הוא לגבי התורה שלא יהיה בה
דבר מן הסוג הזה .הסיבה לכך שזה נמנע היא משום שהשאלה" :מדוע
היה כבש ולא היה איל?" היא אותה שאלה בדיוק שהייתה מתחייבת
אילו ֶנאמר איל במקום כבש ,והלוא יש הכרח במין כלשהו .וכן לגבי
השאלה" :מדוע היו שבעה כבשים ולא שמונה?" – כך היית שואל
אילו נאמר שמונה או עשרה או עשרים ,והרי בהכרח אין מנוס ממספר
(כלשהו) .יש בדבר זה דמיון ְלטבע האפשרי ,שהכרח שיתקיים אחד
מן הדברים האפשריים ,ואין מקום לשאול" :מדוע היה הדבר האפשרי
הזה ולא היה אחד מן הדברים האפשריים האחרים?" ,כי אותה שאלה
הייתה מתחייבת אילו היה מתממש הדבר האפשרי האחר ִּבמקום זה.
דע עניין זה והבן אותו.
נשים לב שהרמב"ם מדגיש שוב ושוב שמי שחושב אחרת הוא בגדר "הוזה
הזיה ממושכת"" ,מוסיף אבסורדים"" ,רחוק מן האמת" .כמעט אי-אפשר
להאמין שלאחר מילים כה מוחלטות ,יביא הרמב"ם הסבר ,לא מיד כמו
